בריט נ' גרשון-שירותי מנוף בע"מ ואח'

פסק דין

התובע יליד 1971 נפגע בהתאם לנטען בתאונת עבודה ב- 9 במרץ 2009. במועד זה עבד התובע אצל הנתבעות, באיסוף זבל ברחובות אלעד. עוד, נטען כי במסגרת עבודתו נדרש התובע לשאת מיכלי אשפה במשקל כולל של בין 80 ל- 100 ק"ג לעבר משאית לפינוי אשפה. בשעה שדחף את אחד הפחים לעבר המשאית טוען התובע כי חש לפתע בכאבים חדים בזרועו הימנית – ידו הדומיננטית וכתוצאה מכך נפגע.

התובע פנה לקבלת טיפול רפואי ואובחן כי מתח את שריר זרועו הימנית. כתוצאה מהתאונה שהה התובע ב- 40 ימי אי כושר, לסירוגין, ממועד התאונה ועד ליום 30 אפריל 2009. ביום 26 מאי 2009 קיבל אישור רפואי מטעם רופא המל"ל לסה"כ 83 ימי אי כושר עד ליום 30 מאי 2009.

3.הנתבעות במסגרת כתב ההגנה, הכחישו את טענות התובע בדבר נסיבות התאונה וטענו כי האירוע הנטען על ידי התובע לא ארע כלל. לטענתם במסגרת תביעה שהגיש התובע למל"ל, לא הוכרה התביעה כתאונת עבודה ונקבע כי הכאבים להם טוען התובע, אינם קשורים לפגיעה הנטענת. עוד טענו הנתבעות, כי אין בנסיבות האירוע, כדי להטיל עליהן אחריות בהעדר רשלנות כל שהיא מצידן ולכן דין התביעה להדחות.

4.הצדדים זומנו לישיבת הוכחות ליום 29 ינואר 2012, במסגרתה נחקר התובע ועדי הנתבעות עו"ד יעקב גרשון- מנהל הנתבעות ומר יעקב שהרבני עובד הנתבעת-1. לאחר שמיעת העדים, סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה (ציטוטים שיובאו להלן הינם מפרוטוקול הדיון).

בטרם סיכם ב"כ התובע את טיעוניו, הודיע כי בשל תקלה טכנית הרי שיש למחוק מכתב התביעה את סעיפים 13ב' עד כ' ו-14. עוד תיקן ב"כ התובע את סעיף 17 לכתב התביעה והוסכם כי האמור בו ולפיו התובע בעל אישור משפחה שכולה ממשרד הביטחון אינו נכון.

טענות הצדדים

5.התובע, עלה לארץ בשנת 2000. אינו קורא וכותב עברית ומתקשה מעט בדיבור והבנה. לדבריו, בעת הכנת התביעה והתצהיר, פירט באוזני אשתו את נסיבות הארוע והיא תרגמה את גרסתו לצורך הכנת התצהיר. חקירתו של התובע בוצעה בעברית. התובע פרט את נסיבות קרות התאונה בתצהירו: -

" 2.... נפגעתי שעה שנאלצתי לסחוב פח אשפה במשקל כולל בין 80-100 ק"ג לערך, כשלפתע, חשתי בכאבים חדים, בידי הימנית – יד הדומיננטית אשר אינם מרפים מיום האירוע ועד היום.

3. הפגיעה נגרמה כתוצאה מהרמת הפח כמתואר לעיל ועובר לפגיעה הזאת הייתי אדם בריא ועסקתי בעבודות פיזיות ללא כל הגבלה.

4. אדגיש, כי נוהל עבודה זה, לפיו עובד יחיד נאלץ לסחוב פח אשפה במשקל כולל בין 80-100 ק"ג ונדרש לשאת משא כה כבד בכוחות עצמו וללא אמצעי עזר נהוג מזה תקופה ארוכה , וזאת למרות שמשקל כזה אמור להיות מועמס על שני עובדים לפחות ו/או תוך שימוש באמצעי עזר, כאמור כגון עגלות וכיוצ"ב."

עוד נטען על ידו, כי הנתבעות לא קיימו את כללי הבטיחות הקבועים בחוק, לא מונה ממונה על בטיחות, מנהל עבודה או מפקח בעל הכשירות והמהימנות הנדרשת בחוק, התובע טען שלא קיבל הדרכה לאופן ביצוע העבודה, לא בכתב וגם לא בעלפה.

6. בחקירתו הנגדית, חזר התובע על הנטען לפיו בשבוע בו נפצע, עבד לבדו ללא בן זוגו למשמרת, נועם שהרבני, בנו של נהג המשאית מר יעקב שהרבני. לטענת התובע, עבד כך במשך שלושה – ארבעה ימים ונאלץ לשאת כ-100 פחים אל עבר משאית פינוי האשפה (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 23-25). עוד פרט התובע, כי הגם שמיכלי האשפה הינם בעלי ארבעה גלגלים, יש לדחוף את המיכל לעבר המשאית, לעיתים לאורך חמישה עד עשרים מטר ולאחר מכן לדחוף את המיכל לעבר המשאית "וצריך טיפה להרים את המיכל" (שם, שורה 28). התובע גם פרט כי שעות עבודתו אצל הנתבעות הינן משעה 6:30 ועד 12:00 או 13:00 בצהריים, בימי ראשון מבוצעים שני סבבי פינויי אשפה. משקלם של הפחים נע לטענת התובע מ-80 ועד 200 ק"ג תלוי בגודל ובסוג המיכל ותוכן האשפה ומזג האויר. התובע נתן פרוט של מידות הפחים (מטר וחצי על מטר וחצי) וגם הציג תמונות ובהם ניתן לראות ולהתרשם מהפחים (עמ' 7 שורות 26-28 ו-ת/1 ות/2).

בחקירתו הנגדית, נדרש התובע לשוב ולפרט את אופן עבודתו וכיצד בדיוק נפצע: -

"ש: האם אתה גורר מהבית ועד למשאית?

ת.כן. אני הולך להביא את הפח ויעקב פוגש אותי ליד המשאית, אני גורר הפח לבד עד למשאית, בד"כ אני מרים לבד את הפח, לכיוון המשאית, פעם ב.. עוזר לי יעקב. באותו יום עבדתי לבד, בד"כ אנו שני עובדים המרימים הפח למשאית, לא כל הזמן שניים מרימים.

ש.איך קרתה התאונה? אתה יכול להסביר?

ת.כ-20 מטר יש מקומות, שאתה מושך הפח לבד עם יד אחת, כדי להגיע למשאית, יש גם מדרגות, צריך למשוך הפח במדרגות, לפעמים יש מרחק גדול שצריך להגיע עד למשאית ויש גם עלייה.

ש.איך קרתה התאונה?

ת.לקחתי פח לכיוון למעלה, לכיוון המשאית, משכתי את הפח אני מסביר שגם הגלגלים לא זזים כל כך טוב, הפחים לא חדשים, משכתי עם היד והרגשתי כאב.