בריח נ' אוירכמן ואח'

הנתבעים 1 . יחיאל אוירכמן – נ יתן פסק דין 2 . זיו מנדלוביץ , עו"ד באמצעות ב"כ עו"ד עופר מוטולה

פסק דין

(בעניינו של נתבע 2)

כללי

1.בפני תביעה שבגדרה עתר התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בגין אי השבת הלוואה שהעניק לנתבע 1. הנתבע 1 הוא הלווה ואילו הנתבע 2 הוא עורך-הדין שערך את הסכם ההלוואה. כנגד הנתבע 1 ניתן פסק דין בהעדר הגנה (ביום 5.2.2009, כב' הרשמת ר' וקסמן). בינתיים נפרע התובע חלק מהחוב, וזאת מתוך תמורת מכר דירה השייכת לנתבע 1 (ר' ס' 35ג' לתצהיר התובע). יחד עם זאת, הפרעון, לטענת התובע, היה חלקי ונעשה באיחור (ס' 86-94 לסיכומיו). האיחור הוביל לצבירת ריבית על ההלוואה, בד בבד עם שחיקת ערכה של הדירה כבטוחה להשבת ההלוואה. על כן, לפי הנטען, נגרם לתובע נזק כספי. התובע ביקש לחייב את הנתבע 2 לפצותו בגין נזק זה.

2.התביעה כנגד הנתבע 2 מבוססת על טענה בדבר רשלנות מקצועית. לפי הנטען, הנתבע 2 – שערך את הסכם ההלוואה בין התובע לנתבע 1 – התרשל בכך שלא דאג לקבל את הבטוחות שלפי ההסכם, ואשר נועדו להבטיח את החזר ההלוואה במועדה. כן נטען כי איפשר למכור את הדירה הנ"ל לצד שלישי, ובכך סיכל את אפשרות התובע להיפרע ממנה במועד.

3.במישור הדיוני: כל צד הגישו תצהירו. בעלי הדין נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב.

מחדלו של הנתבע 2

4. הנתבע 2 - עו"ד מנדלוביץ - ערך את הסכם ההלוואה בין הצדדים, אשר נכרת ביום 1.10.2003 (נספח 1 לתצהיר התובע). לפי ההסכם, התובע העניק לנתבע 1 סך 77,000$, והיה אמור לקבל סכום זה בחזרה ביום 1.4.2004 (ובהתאם לשער היציג של הדולר; ר' ס' 3-2 להסכם). הוסכם כי כבטוחה להשבת ההלוואה תשמש "דירה בת 3 חדרים מטבח ושירותים וכל הצמוד אליה בבית מס' 35 ברח' המייסדים בקרית ים והרשומה... בגוש 10444 חלק מחלקה 189" ("הואיל" הראשון להסכם").

5.בהסכם צוין כי הדירה טרם נרשמה ע"ש הלווה, וכי לטובתו רשומה הערת אזהרה בלבד ("והואיל" השני בהסכם). הוסכם כי המלווה יקבל כבטוחה "רישום של הערת אזהרה על הערת האזהרה של הרוכשים והלווה" ("והואיל" חמישי להסכם). בסעיף 5 להסכם נקבע: "כבטוחה לפרעון ההלוואה ירשום הלווה הערת אזהרה ע"ש המלווה ולפיה יהא רשאי המלווה למכור את הדירה החל מיום 2/4/2003 ולפרוע את ההלוואה ו/או יתרתה במידה וחלקה נפרע". בסעיף 6 להסכם הענקה למלווה זכות "למכור את הדירה ולפרוע את ההלוואה ו/או יתרתה מכספי מכירת הדירה". בסעיף 7 הוסף: "לשם הבטחת פעולה זו ימסור הלווה יפוי כוח בלתי חוזר בידי המלווה שיחתם במעמד חתימת חוזה זה וישמר אצל עו"ד זיו מנדלוביץ" [הנתבע 2].

6.פנית הצדדים לעו"ד מנדלוביץ לשם ניסוח הסכם ההלוואה לא היתה אקראית. עו"ד מנדלוביץ טיפל בעיסקה למכר הדירה המאוזכרת בהסכם מאחיו ובת-זוגו (ערן ושרית שקד) לנתבע 1 (שפעל לענין זה בשם בני משפחתו; ר' "הואיל" ראשון להסכם ההלוואה). על כן, היו בידי הנתבע 2 "כל מסמכי המקור שהיו דרושים להעברת הנכס [הדירה] על שמם של המלווים (אם יהיה בכך צורך)" (ס' 4 לתצהיר הנתבע 2). הימצאות מסמכי המכר בידי עו"ד מנדלוביץ הובילה לכך ש"לא היה ניתן לבצע שום עיסקה המתייחסת לנכס [לדירה] ללא המסמכים המצויים בידי" (ס' 4 לתצהיר הנתבע 2). עובדה זו הפכה את עו"ד מנדלוביץ לגורם רב חשיבות בכל הקשור למימוש הדירה כבטוחה.

7.ואמנם, בעת כריתת הסכם ההלוואה, עו"ד מנדלוביץ אחז בידו ביפוי כח בלתי חוזר מאת בעלי הדירה (ה"ה שקד), שהסמיכוהו לפעול "לשם ביצוע העברת רישום הזכויות בנכס משמנו לשם הקונים" (נספח 7 לתצהיר התובע). ה"קונים" לפי עסקת המכר היו בני משפחת הנתבע 1 (ס' 4 לתצהיר הנתבע 2). בד בבד עם כריתת הסכם ההלוואה, עו"ד מנדלוביץ קיבל לידיו יפוי כח נוסף (ר' עדותו בפ' ע' 29 ש' 26-30) -- יפוי כח בלתי חוזר מאת ה"ה אוירכמן כ"מוכרים", המייפה את כוחו לבצע את הפעולות הנדרשות "בקשר לרכישת הנכס... והעברת רישום הזכויות בנכס על שם הקונים" (ר' הפתיח ליפוי כח נספח 8 לתצהיר התובע). ביפוי כח זה, ה"קונים" הם ניסים בריח (התובע), אשר הדירה נועדה להבטיח את השבת ההלוואה לידיו. מטרתו של יפוי כח זה "היתה להבטיח, בבא העת, או למחוק את הערת האזהרה שהיתה אמורה להרשם ... או לדאוג לרישום של הערת האזהרה לטובת בריח, וגם לאפשר בבא העת אם יהיה צריך, את המכירה של הנכס" (עדות הנתבע 2, פ' ע' 30 ש' 4-2).

8.אין מחלוקת כי הנתבע 1 לא פרע את ההלוואה במועד החוזי. הצדדים האריכו את ההלוואה לחצי שנה נוספת (עדות התובע, פ' ע' 10 ש' 26-27; פ' ע' 18 ש' 10; עדות הנתבע, פ' ע' 31 ש' 9-12). התובע – שחש "אי שקט" מחמת הצורך בארכה, פנה לעו"ד מנדלוביץ בבקשה שיפעל לרישום הערת אזהרה לטובתו (ס' 8 לתצהיר הנתבע 2 ועדותו בפ' ע' 31 ש' 9-12; עדות התובע פ' ע' 18 ש' 4-14).

9.ביום 11.7.2004 חתם עו"ד מנדלוביץ על טופס "בקשה לרישום הערת אזהרה" לטובת התובע (נספח 6 לתצהיר התובע). אך רישום הערת האזהרה לא צלח. עו"ד מנדלוביץ טען שנתקל "בקשיים בירוקרטיים" (ס' 9 לתצהירו). במכתבו לתובע דיווח "שקיים חיוב במס בולים ובלעדי תשלום המס לא ניתן לרשום את הערת האזהרה" (ס' 7 למכתב מיום 28.7.2004, נספח 1 לתצהיר נתבע 2). עו"ד מנדלוביץ היתווה שלושה מסלולי פתרון: טיפול עצמאי מצד התובע בתשלום המס וברישום הערת האזהרה; תשלום המס והעברת אישור התשלום אליו לצורך המשך טיפול; ולחלופין העברת הסכום לתשלום על ידו (ס' 9 למכתבו הנ"ל).

10.לאחר מכן, עו"ד מנדלוביץ לא המשיך לטפל ברישום הערת אזהרה. לדבריו, התובע לא שילם את מס הבולים (למשל, עדותו בפ' ע' 26 ש' 5). בנוסף, הוא לא ראה בתובע "לקוח", וסבר כי כלל לא חלה עליו חובה לרשום הערת אזהרה (ס' 7 לתצהירו; פ' ע' 33 ש' 23-27). הפעם הבאה בה נדרש לענין היה "בסוף שנת 2004 או בתחילת שנת 2005", אז "יצר איתי קשר הנתבע 1 וציין כי הוא הגיע להסכמה עם התובע בנוגע למכירת הדירה ותשלום סכום החוב מכספי המכירה" (ס' 10 לתצהירו). הנתבע 1 ביקש מעו"ד מנדלוביץ "להעביר את המסמכים שברשותי לעו"ד משה טמבור, על מנת שזה יטפל ברישום הזכויות וטיפול במימוש הדירה" (ס' 12 לתצהירו).

11.עו"ד מנדלוביץ הבין כי העברת מסמכי המכר לידי ב"כ הנתבע 1 עלולה לסכל את זכות התובע לממש את הדירה כבטוחה. על כן, פנה במכתב לב"כ הנתבע 1 וביקש ממנו להתחייב לרשום הערת אזהרה לטובת התובע. כך רשם (מכתבו מיום 4.1.2005, נספח 2 לתצהירו):

"בטרם אעביר לידכם את המסמכים הנדרשים לצורך ביצוע העברת הנכס שבנדון והיות שבהתאם לחוזה ההלוואה בין מר אוירכמן לבין מר בריח זכאי האחרון לרשום הערת אזהרה, והיות שהדבר לא נעשה עד כה מסיבות בירוקרטיות שונות – אבקש התחייבותכם בחוזר לפיה תדאגו טרם ביצוע כל פעולה לרישום הערת אזהרה שתבטיח את זכויות של מר בריח".

12.כאמור, באותה עת אחז עו"ד מנדלוביץ במסמכים הנדרשים להעברת הבעלות בדירה לצדדים שלישיים (כהודאת הנתבע 2 בפ' ע' 22 ש' 10-12; פ' ע' 23 ש' 1-5; פ' ע' 23 ש' 24-27; פ' ע' 24 ש' 18-19). יפוי הכח מאת בעלי הדירה הסמיך את עו"ד מנדלוביץ עצמו לפעול להעברת הזכויות, אך הוא ניתן היה להאצלה (ס' 3, 5 ליפוי הכח, נספח 7 לתצהיר התובע). על כן, החשש של עו"ד מנדלוביץ היה, שמא העברת מסמכי המכר תאפשר לנתבע 1 למכור את הדירה לצד ג', תוך נישול התובע מן הבטוחה העיקרית להשבת ההלוואה.

13.עו"ד טמבור השיב לנתבע 2 כי הוא "מסכים" לדרישתו במכתב הנ"ל (ר' נספח 3 לתצהיר הנתבע 2, שם מופיע, בחתימת עו"ד טמבור: "מסכים לאמור לעיל"). ואולם, עו"ד מנדלוביץ הבין כי לא ניתן לסמוך על כך כמקור להגנת זכות התובע בבטוחה. על כן, במכתב לתובע מיום 4.1.2005 התריע שעליו "לדאוג לשמירת זכויותיך ולדאוג לרשום הערת אזהרה כבר בימים הקרובים" (נספח 4 לתצהירו). הוא דיווח לתובע שביקש מעו"ד טמבור "לדאוג לנושא רישום הערת אזהרה", ואולם הוסיף: "הייתי מציע לך שלא לסמוך על כך" (ס' 6 למכתב). במכתב זה הוסיף הנתבע 2 והודיע לתובע כי הוא "מפסיק טיפולי בתיק זה כליל" (ס' 6 למכתב).

14.בהמשך, עו"ד מנדלוביץ העביר לעו"ד טמבור את מלוא מסמכי המכר. ביום 25.1.2005 כתב לב"כ התובע דאז, עו"ד אלקוני: "אינני יכול לאשר שלא אאפשר העברת הבעלות [בדירה] מכיון שהדבר אינו תלוי בי. לפי ההסכם [בין שקד למשפ' אוירכמן] אני חייב להעביר לידי הרוכשים (מש' אוירכמן) את כל המסמכים. עד כה פעלתי בתאום עם יחיאל אוירכמן, אך הוא ביקש ממני להעביר המסמכים לידי עו"ד משה טמבור שיפעל מטעמו" (ס' 3 למכתב, נספח 5 לתצהיר הנתבע 2). עו"ד מנדלוביץ הוסיף: "עד כה עיכבתי משלוח המסמכים לעו"ד טמבור, אך אינני יכול עוד לעשות כן ואשלח אותם ביום ה' הקרוב. שוב אדגיש ולמען הסר ספק, כי אני מפסיק טיפולי בתיק זה כליל ורואה את יפוי הכח שנמסר לי על ידך ועל ידי מר אוירכמן כמבוטל" (ס' 5-6 למכתב הנ"ל).

15.יושם אל לב כי במכתבו מיום 25.1.2005 דחה עו"ד מנדלוביץ את דרישתו של עו"ד אלקוניס "לחתום על כתב התחייבות" (ס' 2 למכתב, נספח 5 לתצהיר הנתבע 2). נוסחו של "כתב ההתחייבות" המאוזכר לא צורף. אך ניתן ללמוד על תוכנו מתוך תשובתו של עו"ד מנדלוביץ בסעיף 2 למכתבו הנ"ל: "אינני יכול לחתום על כתב ההתחייבות שצורף למכתבך ואשר מטיל על מרשיי [ה"ה שקד] מחוייבות כלפי מרשך, שעה שאין ולא היה בין מרשך לבין מרשיי כל מערכת עיסקית". מתשובה זו ניתן להבין, כי עו"ד מנדלוביץ נדרש על ידי ב"כ התובע לגרום לבעלי הנכס (ה"ה שקד) ליטול על עצמם התחייבות ישירה כלפי התובע בכל הקשור לדירה. לכך סירב. בד בבד, צייד את התובע ב"מסמכים שיאפשרו לו לרשום לבדו את הערת האזהרה... אני מצרף למכתבי זה אישור לצורך רישום הערת אזהרה חתום על ידי מרשיי [ה"ה שקד] (שרק הם יכולים לאפשר רישום הערת אזהרה)...". עו"ד מנדלוביץ הציע במכתב הנ"ל שהתובע ידאג בעצמו לביצוע הרישום, "כבר השבוע". הדחיפות שבהצעה מלמדת כי עו"ד מנדלוביץ חשש ממכירת הנכס מה"ה אוירכמן לצד שלישי, תוך פגיעה בזכותו החוזית של התובע לבטוחה.