בריגה נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כב' השופט בן יששכר-שוורץ), בת"ד 3796-12-12 מיום 15.8.13, לפיו הורשעה המערערת על פי הודאתה, בעבירה של נהיגה רשלנית, אשר גרמה לתאונת דרכים, בה נחבלה הולכת רגל חבלות של ממש. התאונה אירעה עת פנתה המערערת בצומת, לא האטה לפני מעבר חצייה, ופגעה בהולכת רגל כבת 70. להולכת הרגל נגרם שבר ריסוק בברך שמאל, היא עברה ניתוח ואשפוז במרכז שיקום, ונאלצה להתנהל מספר חודשים עם כיסא גלגלים, ולאחר מכן עם קביים.

בית משפט קמא גזר על המערערת עונשים של עשרה חודשי פסילת רישיון נהיגה, קנס כספי ופסילה על תנאי. נקבע, כי מדובר ברף רשלנות שאינו נמוך, ונהג חייב להאט את מהירות נסיעתו בהתקרבו למעבר חצייה. בית משפט קמא התחשב בהודעה שקיבלה המערערת על שריפה שפרצה בביתה, בה שהו בנה ונכדה, הגם שקבע כי אין בכך כדי להצדיק את ההתנהגות. בית משפט קמא גם התחשב בעברה התעבורתי הכמעט נקי של המערערת, הנוהגת יותר מ- 20 שנה, ולה רק הרשעה אחת של ברירת משפט. מאידך, שקל בית משפט לחומרא, את תוצאות התאונה הקשות.

המערערת מלינה על אורך תקופת פסילה. ב"כ המערערת טוען בכתב הערעור, כי בית משפט קמא חרג ממתחם העונש ההולם. הוא הפנה לפסיקה שראה בה מקלה יותר, וטען, כי לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהמערערת מיהרה לאחר ששמעה כי פרצה שריפה בביתה, ובנה ונכדה נמצאים בבית. כן טען, כי לא ניתן משקל מספיק לעברה התעבורתי הנקי.

ב"כ המשיבה עתרה לדחות את הערעור, מנימוקי בית משפט קמא.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור.

בית משפט קמא, איזן נכון בין כלל השיקולים. מחד, רף הרשלנות הגבוה ותוצאות התאונה הקשות. מאידך, עברה הנקי של המערערת ונסיבות האירוע המיוחדות.

איני סבורה כי עשרה חודשי פסילה, מהווים עונש החורג מהמתחם, או נמצא ברף גבוה יתר על המידה, אלא עונש הולם לחלוטין.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.