בריאות חיזוק וכושר בע"מ נ' שמריהו ואח'

פסק דין

מבוא

בפני תובענה שהוגשה ביום 23.12.12 בדרך של המרצת פתיחה שבה עתרה המבקשת למתן צו הצהרתי לפיו המיטלטלין המצויים במכון הכושר ברחוב אגודת בית"ר בקניון מלחה בירושלים (להלן : "קניון מלחה"), הינם בבעלותה (להלן : "חברת בריאות חיזוק וכושר" או "המבקשת").

בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, הגישה המבקשת בקשה להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל הננקטים על ידי המשיב נגד המיטלטלין בגין חוב של החייבת- חברת מרכז הכושר בקניון בע"מ (להלן: "חברת מרכז הכושר בקניון" או "החייבת"). בהחלטתי מיום 24.12.12 עוכב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל עד לבירור התובענה.

מהבקשה ומהתגובה עולה שביום 3.12.12 ביצע המשיב עיקול ברישום של המיטלטלין המצויים במכון הכושר שבקניון מלחה במסגרת תיק הוצאה לפועל (03-21904-12-12).

הבקשה

תמצית טענתה של המבקשת הינה שהמיטלטלין המצויים במרכז הכושר שבקניון מלחה מצויים בבעלותה ולא בבעלותה של החייבת. בבקשה נטען שאין כל קשר בין המבקשת לבין החייבת. בתצהיר שצורף לבקשה הצהיר מר דוד סונינו, מנהל המבקשת ובעל המניות בה, שהמבקשת היא חברה פרטית אשר הוקמה בשנת 2007 על ידי מר ג'וזף אליוט טיילק (להלן- "טיילק"), ומאז הקמתה היא זו שמפעילה את מכון הכושר שבקניון מלחה. דוד סונינו הוסיף והצהיר כי המבקשת רכשה מהחייבת את המיטלטלין, את המוניטין ואת הלקוחות בהסכם מיום 9.12.07 (להלן: "הסכם הרכישה"). במקביל חתמה המבקשת עם הנהלת קניון מלחה על הסכם שכירות חדש (לתקופה שמיום 1.8.08 עד ליום 31.1.15).

דוד סונינו הצהיר בתצהיר התומך בבקשה כי המבקשת לא עמדה בהסכם הרכישה ונקלעה לחובות, ועל כן הוא נטל את התחייבויותיה ונכסיה (סעיף 7). דוד סונינו הצהיר כי בשל נסיבות טכניות מניותיה של המבקשת, הועברו על שמו באופן פורמאלי רק בשנת 2011, וכיום הוא מנהלה (סעיף 8).

לבקשה צורפו מסמכים אשר נועדו לתמוך את טענתה של המבקשת שלפיה הועברו המיטלטלין לבעלותה.

בראש ובראשונה צורף הסכם הרכישה בין החייבת, באמצעות בעל המניות שמואל סונינו (שהוא אחיו של דוד סונינו), לבין טיילק. במבוא להסכם הרכישה נקבע כי הרכישה היא של הזכויות בבודי ליין "על כל הציוד, המוניטין, הלקוחות, הזכויות וההתחייבויות במצבו AS IS". עוד נקבע בהסכם הרכישה כי ההסכם יכנס לתוקף ביום 1.1.08, וכי בודי ליין נקי מכל חוב, שעבוד או הליך משפטי. בסעיף 6 להסכם הרכישה נקבע כי "לאור ההיכרות בת שנתיים... מוסכם כי התמורה תעמוד על סך 240,000$ ארה"ב שישולמו ע"י הקונה למוכר ב-36 תשלומים חודשיים... החל מה- 10.2.08". בסעיף 7 נקבע כי "לאור העובדה שהבעלות והאחריות על הפעלת בודי ליין תעבור לקונה החל מ- 1.1.08, יחשב הדבר כאילו, במעמד חתימת הסכם זה, קיבל הקונה מהמוכר הלוואה בסכום של 240,000$...". בסעיף 8 נקבע כי "..היה ולא הצליח הקונה לשקם את בודי ליין, יוכל למכור את בודי ליין ובלבד שמהתשלומים הראשונים יסלק את יתרת חובו למוכר.". בסעיף 9 נקבע כי "למען הסר ספק, רכישת בודי ליין כוללת את כל הרכוש, הציוד, המלאי, מאגר הלקוחות, צוות העובדים, המוניטין, רשימת הציוד הקיים, הכל כמפורט בנספח...".

לבקשה צורף גם מסמך החתום על ידי גב' טליה בר און – מנהלת שיווק בקניון ירושלים. במסמך פירטה גב' בר און את החוזים של בודי ליין כפי שמופיעים אצלם, כדלקמן: "א. הסכם עיקרי – ע"ש שמוליק בודי פרפקט בע"מ... תקופה 1.3.2000-31.12.2000. ב. שינוי שם – ע"ש אתגר ראשון ספורט בע"מ ... תקופה 1.1.2001-28.2.2004. ג. שינוי שם- ע"ש מרכז הכושר בקניון בע"מ... תקופה 1.3.2004-31.12.2007 ד. חוזה חדש – ע"ש בריאות חיזוק וכושר בע"מ... תקופה 1.3.2008-31.1.2015"

לבקשה צורף שטר העברת המניות מיום 8.2.11 מטיילק לדוד סונינו, ולפיו הועברו 120 מניות רגילות של המבקשת מהראשון לשני. עוד צורף פרוטוקול אסיפת בעלי מניות מיום 22.2.11 ובו פורט כי הוחלט שטיילק פורש מפעילות במבקשת, ומניותיו הועברו לדוד סונינו. עוד פורט כי טיילק מסיים את תפקידו כדירקטור וכמנהל בעוד שדוד סונינו ממונה החל מאותו היום כמנהל יחיד במבקשת.

לבקשה צורפו רשימות פחת למס הכנסה לשנים 2008 עד 2011 המעידים לכאורה על כך שהוצאות הפחת בגין המיטלטלין נדרשו בדוחותיה של המבקשת.

ההתנגדות

ביום 14.2.13 הוגשה התנגדותו של המשיב לבקשה למתן סעד הצהרתי. לטענת המשיב המיטלטלין עוקלו בחצריה של החייבת ועל כן מתקיימת בהם החזקה הקבועה בסעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967. נטען שיש לדחות את הבקשה כיוון שמדובר בניסיון של החייבת להברחת נכסים. עוד נטען שהחייבת והמבקשת הן חלק מאשכול חברות שהקימו האחים דוד ושמואל סונינו לצורך הברחת נכסיהם ולצורך התחמקות מנושיהם.

לתגובה לבקשה צורף פסק הדין בעב 001471/04 חני אלמקייס נגד אתגר ראשון ספורט בע"מ, פסגת הכושר בע"מ, דוד סונינו, שמואל סונינו (מיום 5.8.07, להלן: "פסק הדין של בית הדין לעבודה"). בפסק הדין דן בית הדין לעבודה בתביעתה של עובדת שעבדה במכון הכושר בודי ליין שבקניון מלחה בירושלים ומצא שיש להרים את מסך ההתאגדות בין חברות שונות לבין בעלי המניות דוד ושמואל סונינו.

דיון והכרעה

כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, תובע יכול לזכות בפסק דין הצהרתי בהתקיים שני תנאים מצטברים: "האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או כי נתקיים "מצב" שעליו מבקש הוא להצהיר; והאחר, בהוכיחו "כי מן הראוי 'לשריין' אותה זכות" (ראו א' גורן, סוגיות בסדרי דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 504-506). מקורו של הסעד ההצהרתי בדיני היושר, ובית המשפט ישקול בגדר שיקוליו גם את מידת תום הלב וניקיון הכפיים של מבקש הסעד, כמו גם קיומם של ליקויים אחרים, כגון שיהוי.

לשם הכרעה במחלוקת שבענייננו ראוי להזכיר את סעיף 6(א)(1)(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע כי בית המשפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בין היתר כאשר השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן "שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה".

עמד על כך בית המשפט העליון (כב' השופטת א' פרוקצ'יה), ברע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, פ"ד נד (2) 712, שם נדונה בקשה שהוגשה בנסיבות דומות על ידי חברה שטענה שעיקולים אשר הוטלו על נכסים שהיו לכאורה נכסיה של חייבת, אינם אלא נכסיה שלה. בית המשפט העליון אישר באותו עניין את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג'ובראן) וקבע שנמצאו מאפיינים רבים המצבעים על כך ששתי החברות, המבקשת והחייבת, מתנהלות למעשה כגוף אחד, ושההבחנה ביניהן הייתה מלאכותית ועקרה, החברות הוקמו ללא רציונל כלכלי, מלבד הרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי להתחמק מתשלומים לנושים. עוד קבע בית המשפט שמדובר בחברות קשורות, ושבנסיבות אותו העניין ראוי להרים את מסך ההתאגדות ביניהן ולראותן כישות כלכלית עסקית אחת.