ברטה יפה נ' בטוח לאומי-סניף חיפה

פסק - דין

לפני ערעור, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן - הועדה), מתאריך 4.12.07, אשר קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 1.1.06.

המערערת ילידת 1970, אחות במקצועה, נפצעה בתאונת דרכים בתאריך 20.5.04.

הערעור שבפני הוא גלגולו השני של העניין; תובא להלן השתלשלות העניינים.

ועדה רפואית מדרג ראשון, קבעה למערערת בתאריך 30.4.06 נכות זמנית בשיעור של 40% לתקופה שמיום 1.6.05 ועד ליום 31.12.05; כמו כן קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 1.1.06, כאשר הנכות הצמיתה בשיעור של 19% מורכבת מהנכויות הבאות:

10% נכות בגין P.T.S.D לפי פריט ליקוי 34(ב) לתוספת שבתקנות.

10% נכות בגין פגיעה באגן הכוללת הגבלה קלה בתנועות לפי פריט ליקוי 35(1)(ב).

המערערת הגישה ערר על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון לועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת בישיבה מיום 22.8.06 והחליטה להשאיר את קביעות הועדה מדרג ראשון על כנן, הן בנוגע לנכות הזמנית והן בנוגע לנכות הצמיתה.

המערערת ערערה על החלטה זו לבית הדין האזורי בתיק בל 3380/06; שם טענה, כי בהרכב הועדה לעררים לא ישב נוירולוג ולפיכך לא נבדקו תלונותיה מהתחום הנוירולוגי לרבות תלונותיה על בעיות זיכרון, כאבי ראש, סחרחורות ובעיות קשב וריכוז; עוד טענה המערערת, כי על הועדה היה לערוך לה בדיקת הגבלות תנועה ולפרט בדיוק את כל טווחי התנועה הקיימים ולא להסתפק בציון ההערה: "טווחי תנועה תקינים". כמו-כן טענה המערערת, כי על הועדה היה לדון באפשרות הפעלת תקנה 15 בעניינה.

בית הדין (כב' הרשמת שומרוני, כתוארה אז) נתן ביום 13/12/06 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בתיק בל 3380/06, אשר לפיה הוסכם:

".......להחזיר עניינה של המערערת לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב, בפניה תונח חוות דעת יועץ בתחום הנוירולוגי, אשר יבדוק את תלונותיה של המערערת בתחום זה, ויעריך את נכותה. במידה וישונה שיעור נכותה הכולל של המערערת, תשקול הועדה הפעלת תקנה 15.".

הועדה לעררים התכנסה לראשונה בעקבות פסק הדין בישיבתה מתאריך 19.4.07 כאשר בפניה הונחה חוות דעת נוירולוגית מיום 19.2.07. מפרוטוקול הועדה עולה, כי המערערת ביקשה לפסול את חוות-הדעת הנוירולוגית בטענה, כי היועצת הנוירולוגית אשר בדקה אותה, עובדת עימה באותו בית חולים; משכך ומתוך חשש לחוסר אובייקטיביות בבדיקה, הסכימה הועדה לפסול את חוות-הדעת הנוירולוגית והורתה על שליחת המערערת לבדיקה אצל נוירולוג אחר אשר אינו עובד עימה באותו בית חולים.

בישיבה נוספת של הועדה לעררים מיום 25.10.07, הועדה החליטה להיעתר לבקשתו הנוספת של ב"כ המערערת ולפסול גם את חוות-דעתו של הנוירולוג הנוסף, ד"ר בזק מיום 13.5.07, ולהעביר את עניינה של המערערת לבדיקת נוירולוג שלישי, אשר לא יעמדו בפניו חוות הדעת של שני הנוירולוגים הקודמים.

בתאריך 14.11.07 נבדקה המערערת על ידי הנוירולוג השלישי, ד"ר ברונפמן, אשר בחוות דעתו ציין כי חרף בדיקות ה- EMG מהתאריכים 12/04 ו- 10/05 המצביעים על רדיקולופטיה, ממצאי הבדיקות אינם מתאימים לממצאים הקליניים; לפיכך אינו ממליץ להעניק למערערת אחוזי נכות כלשהם בתחום זה. יחד עם זאת, ציין ד"ר ברונפמן בחוות-דעתו כי "הנכויות בגין בעיות זיכרון, ריכוז... יינתנו על ידי פסיכיאטר".

בדיון המסכם של הועדה לעררים מיום 4.12.07, החליטה הועדה לאמץ את חוות דעתו הנוירולוגית של ד"ר ברונפמן מיום 14.11.07 ולהותיר את הנכויות שנקבעו בעבר על כנן. להלן קביעת הועדה בפרק ה"סיכום והמסקנות":

"הועדה הרפואית לעררים לאחר שעברה על כל הממצאים שהיו בפניה, ערכה בדיקה אורטופדית ופסיכיאטרית לתובעת - נפגעת, עיינה בחוו"ד של ד"ר ברונפמן- נוירולוג מיום 14/11/07 וזאת לאור פסה"ד וטענות ב"כ של הנפגעת על ליקויים בחוות הדעת הנוירולוגיות הקודמות שהיו בפני הועדה לעררים, מגיעה הועדה הרפואית למסקנה, כי יש לקבל את חוות דעתו של ד"ר ברונפמן ולקבוע שאין כל נזק נוירולוגי הנובע מהתאונה הנדונה והממצאים של ה-EMG אינם תואמים את הממצאים הקליניים. לאור האמור לעיל, חוזרת הועדה על קביעתה וקובעת נכות זמנית בשיעור 40% לתקופה שמיום 1/6/05 ועד ליום 31/12/05, וכן נכות לצמיתות בשיעור 19% מיום 1/1/06".

החלטה זו של הועדה לעררים היא מושא הערעור המונח לפני.

המערערת טוענת, כי חרף פסה"ד מיום 13.12.06, גם הפעם תלונותיה בדבר כאבי ראש, סחרחורות, בעיות זיכרון, קשב וריכוז לא זכו לכל התייחסות מצד המומחה ולא נבדקו כלל. לטענתה, הנוירולוג ייחס את התלונות הנ"ל לתחום הנפשי ולא בדקם לגופם כמתבקש בפסק הדין מיום 13.12.06. עוד טוענת המערערת, כי הנוירולוג אכן בדק את צווארה ואף הגיע למסקנה כי מדובר בהגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, אך לא קבע לה כל אחוזי נכות בגין ליקוי זה, כאשר בנסיבות העניין מן הראוי היה לפסוק לה 10% נכות בגין הגבלה קלה זו.

המערערת מוסיפה וטוענת, כי משתי בדיקות ה- EMG הן מ- 2/05 והן מ- 10/05 עולה, כי בחוליות C5 - C6 קיימת רדיקולופטיה, והנוירולוג מציין בחוות-דעתו כי ממצאי בדיקות ה- EMG אינם מתאימים לממצאים הקליניים ולפיכך אינו קובע כל אחוזי נכות בגין רדיקולופטיה זו. לשיטת המערערת, היה על הנוירולוג לפרט מהם אותם "ממצאים קליניים" שאינם תואמים לממצאי בדיקות ה- EMG ואשר הביאו למסקנתו הנ"ל.

כמו-כן, מוסיפה המערערת, כי החל מתקופת אשפוזה ולאורך כל הטיפול הרפואי, תארה תלונות עקביות ורצופות אודות חולשה, נימול והירדמויות ביד ימין, וחרף העובדה כי מלוא התיעוד הרפואי הרלוונטי הוצג בפני הועדה, תלונות אלו לא זכו לכל התייחסות.