ברזלי נ' ירדני

החלטה

התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק בסך 100,000 ש"ח, חתום על ידי הנתבעת, לפקודת הנפרע בשם רון אסט, אשר הוסב לתובע.

הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, וטענה כי השיק ניתן לנפרע כהלוואה, ובמסגרת עסקה עתידית לרכישת נכס מקרקעין, כאשר הוסכם בין הנתבעת לבין הנפרע, כי הכספים יינתנו לנפרע כהלוואה, שמועד פירעונה נקבע ליום 25/05/12.

הנתבעת טענה, כי סברה שהשיק אינו סחיר, וכאשר העסקה לא יצאה לפועל, וחלף המועד להשבת האגרה, דרשה הנתבעת מהנפרע לקבל לאלתר את כל כספי ההלוואה בתוספת הריבית על פי ההסכם.

הנתבעת טענה, כי הנפרע כתב בדרך של מרמה והונאה תאריכי פירעון אחרים על גבי השיק, ומכאן חוסר ההתאמה בין מועד הפירעון בהסכם הלוואה לבין מועד זמן הפירעון המצוין על גבי השיק.

הנתבעת טענה, כי נפגשה עם התובע באופן מקרי, והתובע ידע היטב את מצבו של הנפרע, וכן ידע את נסיבות מסירת השיק לידי הנפרע.

הנתבעת טענה, כי התובע עשה מעשה קנוניה עם הנפרע, כאשר ביקש את תמורת השיק תוך ידיעה ברורה של ניתנה תמורה כנגד השיק, והעסקה לא תצא אל הפועל.

הנתבעת טענה, כי בטרם נמסר השיק לתובע, היה הנפרע בקשיים כספיים, והתובע ידע על כך.

הנתבעת טענה, כי התובע לא נתן כל ערך כנגד השיק, ונטל אותו בחוסר תום לב.

בדיון נחקרה הנתבעת על תצהירה, וב"כ הצדדים הגישו סיכומים.

לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים, אני קובעת, כי יש מקום למתן הרשות להגן לנתבעת, אלא שטענות ההגנה קלושות במידה המצדיקה התניית קבלת ההתנגדות בהפקדה.

הנתבעת נשאלה האם במועד הסיחור לא הייתה טענה, לרבות טענה כישלון תמורה כנגד העסקה מול הנפרע, והשיבה כי בשלב המוקדם הזה, לא הייתה טענת כזאת. (ראו: עמ' 3, שורות 4-6 לפרוטוקול מיום 12.03.13).

מכאן עולה, כי במועד הסיחור של השיק למשיב, לא הייתה לנתבעת טענה לכישלון תמורה כנגד הנפרע. הלכה פסוקה היא, כי כאשר מועד הסיחור לאוחז השיק קודם למועד כישלון התמורה, אין בכך כדי להוות טענת הגנה כנגד אוחז השיק.

במקרה דנן, הודתה הנתבעת בחקירתה, כי הסיחור לאוחז השיק, דהיינו התובע, קדם למועד כישלון התמורה שהיא טוענת מול הצד הקרוב הנפרע.

במצב דברים זה, מן הראוי להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדה.

יתר על כן, גם טענת כישלון התמורה לא פורטה כנדרש בפסיקה.

הלכה פסוקה היא, כי על המבקש המגיש התנגדות לביצוע שטר להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ולפרט בצורה ראויה ומדויקת את פרטי העסקה.

במקרה דנן, הנתבעת מפרטת בסעיף 4 לתצהירה, כי מדובר בהלוואה במסגרת עסקה עתידית לרכישת נכס מקרקעין בדרום תל אביב.

מעבר לאמירה כללית וסתמית זו, לא פרטה הנתבעת מהי העסקה העתידית, מה פרטיה, ותנאיה, מהו נכס המקרקעין, מה תמורתו, ומה מועדי התשלום, ובכלל מה מהות "העסקה העתידית".

גם בשל העדר הפירוט, והעלאת הטענה בעניין העסקה העתידית באופן כללי וסתמי, מן הדין להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת מלוא סכום השיק.