ברזילי נ' המטה הארצי / מדור פניות נהגים ואח'

החלטה

לצערי אין אפשרות לקבל את הבקשה מכמה סיבות מצטברות.

ראשית אציין אבל שמופתע אני על בקשת הסניגור לקיים דיון בעל פה בבקשה. בית המשפט העליון קבע פעמים רבות כי בבקשות מעין אלו יכול בית המשפט להחליט על סמך האמור בבקשה ורק "בנסיבות מתאימות וחריגות אף יזמן את הצדדים לדיון בבקשה אם יראה לנכון" (ע"פ ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ. שרון מנחם עמ' 9).

ולגופו של עניין, הרי בשלל פסקי דין של בית משפט העליון קובע כי רק שתי סיבות יכולות להצדיק הארכת מועד. סיבה צודקת לאי התייצבות ועיוות דין חמור. שני אלו אינם מתקיימים כאן.

אין חולק כי המבקש ידע על הדיון ועובדה היא ששילם את הקנס. אינני רואה כאן כל טענה לעיוות דין. לבוא כעת ולטעון שמאן דהוא אחר נהג ברכב היא טענה שבדיעבד שתמיד ניתן לטענה.

עוד נוסיף כי לא ברור למה המבקש שלטענתו רכבים רבים על שמו רושם על שמו רכבים אלו ואף משלם את הדו"חות. דווקא משום שרכבים על שמו, היה צריך להיות מסודר, ולדאוג לבקש להישפט במועד ולא עתה.

המבקש לא ציין בתצהיר מדוע שילם את הדו"ח. כך למשל אין הוא מציין האם קיימת לו בעיית קנסות, האם משרד הרישוי מבקש לפוסלו, למה נזכר פתאום כעת, וכן הלאה.

כידוע, טענות של שיכחה, טעות ברישום, וכן הלאה אינם רלוונטיות למי שנשפט בהעדר. כבר קבע בית המשפט העליון כי ישנם סדרי דין מיוחדים בעבירות תעבורה. עם כל הצער בפגיעה לעיתים בכאלה ששגגו ושכחו וטעו, הרי המחוקק והפסיקה החליטו (ובצדק גמור לעניות דעתי) כי אין אלו נסיבות מספקות.

וכל זה עוד בטרם נתייחס לחזקה שבחוק שמי ששילם כאילו הודע והורשע. שכן חזקה זו מניחה שהנאשם הודה ואין סיבה לתת לו לחזור בו מהודעתו.

אשר לכן, אין מנוס מדחיית הבקשה.

זכות ערר כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ח' אב תש"ע, 19 יולי 2010, בהעדר הצדדים.