פסק דין
זוהי תביעה כספית ע"ס 115,504 ₪ אשר הגישו התובעות עורכות דין, נגד הנתבע שהיה לקוח שלהם.
תמצית טענות התביעה:
1. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, בו התחייב הנתבע לשלם את שכר טרחת התובעות בתמורה לשירותיהן המשפטיים, שהם הגשת תביעה בשמו, בבית הדין לעבודה נגד מעסיקיו, (להלן :"ההסכם"). על פי ההסכם, על הנתבע היה לשלם לתובעות מראש 5,000 $ + מע"מ, ו - 20% +מע"מ מהסכום שיפסק בפסק הדין . בשלב מאוחר יותר הודיע הנתבע לתובעות להתחיל את הטפול המשפטי, הבטיח לשלם את התשלום הראשון בהקדם ובפועל, מהסכום של 5,000$ נותר הנתבע חייב 1,160.60 ₪. התובעות הגישו כתב תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ובקשה לצו עיקול/מניעה על מקרקעין של אחד ממעסיקיו.
2. הבקשה לצו מניעה נדחתה, הנתבע ביקש לערער על ההחלטה וביקש כי שכר הטרחה יוגדל מ - 20% ל - 30%. התובעות הגישו ערעור על ההחלטה, ערכאת הערעור שינתה את החלטת הרשם והוטל צו מניעה על המקרקעין . ביום 25.1.12 במעמד הנתבע ניתן פס"ד לזכות התובע בסכום השווה ל-70,000$ ונקבע, שככל שמעסיקיו לא ישלמו סכום זה בתוך 30 יום, יעמוד סכום פסה"ד על 80,000$.
מכיוון שמעסיקיו של התובע לא שלמו את פסק הדין, טוענות התובעת, ששכר טרחתן נגזר מהסך של 80,000$ שהוא 24,000$+מע"מ .
התובעות עותרות לחייב את הנתבע לשלם את שכר טרחתן.
תמצית טענות ההגנה:
3. הנתבע אינו דובר עברית טובה כיום, ובוודאי שלא הבין היטב את השפה בעת חתימת ההסכם. הנתבע הבין, כפי שנהוג בחו"ל, שעליו לשלם 5,000 דולר עבור הגשת התביעה ובנוסף, 20% מהסכום שיקבל בפועל. דהיינו שכר הטרחה ייגזר מהסכום שייגבה ע"פ פסק הדין, ולא מסכום פסק הדין שייפסק. טוען הנתבע, שהתובעות ניצלו את קשיי הבנתו את השפה העברית והחתימו אותו על הסכם, לפיו ישלם שכר טרחה מהסכום שייפסק ולא מהסכום שיגבה בפועל.
טוען הנתבע, שהוא הפקיד בידיי התובעות 7 צ'קים דחויים בגין כל הסכום של 5,000 דולר, כשווים בשקלים, ובדיעבד הסתבר לו שהתובעות שכחו להפקיד את אחד מהצ'קים, אך לדעתו אינו חייב לשלם את סכום הצ'ק לאור מחדלי התובעות.
4. הנתבע מאשר שהתובעות הגישו בקשה לצו עיקול זמני וכתב תביעה, שהוגש לאחר הבקשה לעיקול. הנתבע הוא שהודיע לתובעות שהנכס היחיד שיהיה ניתן להיפרע ממנו, הינו זכויות אחד המעסיקים – נוח גרפשטין בבית מגוריו, ולכן טען שיש להגיש בקשה מידית לצו עיקול זמני. הנתבע טוען, כי לא הוא, אלא התובעות הן שדרשו הגדלת שכר טרחתן מ-20% ל-30% מהסכום שייפסק, לצורך הגשת הערעור על החלטת רשם שהינה בפני אותו בית דין. למרות שלא היה באפשרותו לשלם סכום זה, הסכים לכך נוכח הלחץ ודחיפות הערעור.
טוען הנתבע, כי אילו היה יודע שאם לא יעוקל נכס של אחד ממעסיקיו לא ניתן יהיה להיפרע מהחוב, ואילו היה יודע שלא ניתן להיפרע מנכס, כיוון שנרשמה הערת אזהרה לטובת צד ג' טרם שנרשם העיקול לטובתו, לא היה מגיש כלל את התביעה אלא לכל היותר פונה לדין תורה.
5. מיד עם הטלת העיקול הזמני שלח הנתבע לתובעות נסח טאבו של הנכס שבבעלות גרפשטין, ממנו עולה שביום 17.11.10 נרשמה הערת אזהרה על חלקו של גרפשטין לטובת גרושתו. התובעות לא הודיעו לנתבע שהערת האזהרה גוברת על העיקול שהוטל מטעמו, והמשיכו בהליכים בתיק, כולל הגשת תביעה מבלי שהתייחסו כלל להערת האזהרה.
כששאל אותם הנתבע אם הערת האזהרה גוברת על העיקול, לא נתנו לו התובעות תשובה מפורשת וטענו בפניו, שבשלב זה העיקול מבטיח את זכויותיו, והתאריך החשוב מבחינת גרושתו של גרפשטין הוא מועד מתן הגט מבעלה. דהיינו, שגם אם הערת האזהרה קודמת במועד לעיקול, במידה והגט מאוחר יותר העיקול גובר.
התובעות לא הודיעו לו שהעיקול שיוטל לטובתו לא יועיל לו, לאור העובדה שגרושתו של גרפשטין רשמה הערת אזהרה קודמת.
6. לאחר שהערעור שהגישו התובעות בשמו של הנתבע התקבל, הגישה גרושתו של גרפשטין תביעה לביהמ"ש המחוזי, שיצהיר שהערת אזהרה שנרשמה לטובתה, גוברת על העיקול שהוטל על ידי הנתבע.
לטענת הנתבע התובעות ביקשו ממנו 10,000 דולר נוספים לייצגו בתיק זה – בביהמ"ש המחוזי - אך מפאת חוסר יכולתו לשלם זאת, ייצג את עצמו בביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש הודיעו לו שאין שום סיכוי לטענותיו, היות והערת האזהרה לטובת גרושת גרפשטין נרשמה לפני העיקול ואין משמעות למתן מועד גט.
לכן התקבלה התביעה שהגישה אשתו והעיקול הוסר.
7. טוען הנתבע, שאילו היה יודע זאת, לא היה מגיש את התביעה, לא היה מטיל את העיקול ולא היה נכנס להוצאות. לטענתו, התובעות גרמו לו לנזק רב, בזבוז זמן וכסף ואינן יכולות גם לדרוש שכר טרחה, כאשר אין שום סיכוי שיוכל להיפרע מהחייבים על פי פסק הדין.
טוען הנתבע שבמהלך ניהול התיק ובהתאם למידע שהעביר לתובעות, הוטל עיקול על כספים של החייבים שהיו מוחזקים בידי עו"ד נהיר בסך 25,000 דולר, אשר טענה שמדובר בכספיי צד ג' ולא בכספיי החייבים. לטענתה, הכספים נמסרו לה בנאמנות בניהול מו"מ כדי להגיע להסדר עם החייבים וככל שהמו"מ לא צלח יושבו הכספים לצד ג'.
