פסק דין
לפניי שתי בקשות שהדיון בהן אוחד: האחת – בקשה שהגיש מר מאיר ברזובסקי (להלן: "המבקש") לאישור פסק בוררות אשר ניתן ביום 29.7.10 על ידי הבוררים הרב אברהם רוזין והרב חנוך לויפר (הפ"ב 30090-02-12; להלן - "פסק בוררות ראשון"), ותגובת מר אהרון מן (להלן: "המשיב") לבקשה זו; והשנייה – בקשת המבקש לביטול פסק בוררות אחר (הפ"ב 39631-12-11) שניתן ביום 06.11.11 על ידי הבוררים הרב דוב זופניק, הרב אהרון סמט והרב יעקב פרבשטיין (להלן: "פסק בוררות שני"), ובקשת המשיב לאישור פסק זה.
יש להעיר כי פסק הבוררות השני נחתם ביום ט' מרחשוון התשע"א (17.10.10). ברם, לטענת הצדדים, וכפי שעולה מכתבי הטענות, התאריך הנכון הוא ט' מרחשון התשע"ב (6.11.11), וככל הנראה חלה טעות קולמוס בפסק הבוררות השני. לפיכך, אתייחס לתאריך עליו הצהירו הצדדים, המתיישב גם עם העובדה שפסק הבוררות השני ניתן לאחר פסק דינו של כב' השופט אהרן פרקש מיום 12.01.11, אשר הפנה את הצדדים לבוררות זו.
למען הסדר הטוב, אציג תחילה את הרקע להגשת הבקשות, לאחר מכן אדון בטענות הצדדים באשר לבקשה לאישור פסק הבוררות הראשון, ולבסוף אדון בבקשה לביטול פסק הבוררות השני.
רקע עובדתי כפי שהוצג על ידי המבקש
ביום 03.01.07 נקשרו הצדדים בחוזה, לפיו העביר המבקש לידי המשיב 30,000$, והמשיב התחייב, בין היתר, להשקיע את הסכום באופציות ולשלם למבקש סך של 1,000$ כל חודש, בעוד שאת יתר הרווחים ייקח לעצמו (להלן: "חוזה השקעות"). כמו כן, נכתב בחוזה כי ההתחייבות תעמוד בתוקפה כל עוד המשיב מחזיק אצלו את ה- 30,000$, ותסתיים כאשר יחזיר המשיב את הקרן פלוס ההתחייבות לתשלום 1,000$ בחודש עד ליום ההחזרה. בשנת 2007 נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, זאת מאחר שלאחר חמישה חודשים בהם שילם המשיב את התשלום החודשי המוסכם של 1,000$, הפסיק המשיב לשלם את התשלומים האמורים. לטענת המבקש, הסיבה להפסקת התשלומים נעוצה בעובדה שהמשיב הפסיד כספים רבים בשל המשבר הכלכלי בארצות הברית, הפסד אשר בא לידי ביטוי בשלוש השקעות שונות שהשקיע המבקש אצל המשיב: השקעה א' - נכס בבולטימור שבארה"ב; השקעה ב' - השקעה במניות שכונו "מניות/אופציות זידנפלד"; והשקעה ג' - השקעה במניות שכונו "מניות/אופציות מן".
משלא הצליחו הצדדים לגשר על המחלוקות ביניהם, תבע המבקש את המשיב בבית הדין בית"ר עלית - בראשות הדיינים ברוורמן ופריימן. לאחר התדיינויות רבות בין הצדדים, נתנו הבוררים שלוש החלטות: הראשונה - בנובמבר 2007, ושתי החלטות המשך, האחת- בדצמבר 2007, והשנייה - בינואר 2008. להלן שלושת ההחלטות שניתנו על ידי בית הדין:
בפסק הבוררות הראשון, מיום ט"ז כסליו תשס"ח (26.11.07)- נקבע כך:
א. הדירה בארה"ב
מכיוון ומן התחייב לברזובסקי להשיג לו קונה לדירה בכל עת שהוא ידרוש זאת, הרי על מן לעמוד בהתחייבותו, ולהשיג קונה לדירה או לקנות את הדירה בעצמו, בסכום שלא יפחת מסכום ההשקעה בסך 22,000 $.
ב. הפסד שכ"ט
טענת ברזובסקי כי עקב שיפוץ וסיוד לא נכון, נוצר הפסד שכר דירה והוצאות מיותרות, עפ"י דין א"א לחייב עבור כך.
ג. הכספים שהושקעו אצל זיינפלד
מכיוון ונאמר לברזובסקי, כי אין חשש על הכסף מעבר ל- 10% הרי יש על מן החובה לשלם לו את מלוא סכום הקרן בניכוי 10%. [יש לציין, כי שאר המשקיעים דרך משרדו של מן, הוחתמו על טופס המאשר כי ידוע להם שיש סיכון טוטלי על ההשקעה, כך שלא היה חידוש בקריסה ומן ידע על אפשרות זו].
ד. השקעת ה- 30,000 $
על מן להחזיר לברזובסקי את כל הסכום באופן מיידי כאמור בהסכם שביניהם.
ה. הרווחים על הסכום הנ"ל [הכוונה להחזרי הריבית, ב.ג.]
בהסכם ההשקעה הנ"ל הובטחו לברזובסקי הכנסה של 1,000$ לחודש, [...], ושאכן שולמו במשך מספר חודשים, אולם כבר כמה חודשים שמן הפסיק לשלם את הסכום החודשי.
מכיוון ועד לבואם של הצדדים בפנינו ההסכם נעשה בלא היתר עסקה, יש בזה חשש ריבית, ומשבאו לפנינו קנו כי העסקה נעשה עפ"י הית"ע [היתר עסקה, ב.ג.], אנו מבקשים להביא בפנינו את הנתונים המדויקים על תקופת העסקה כמה ומתי כבר ניתן על החשבון, עם המצאת הנתונים נחליט בלי"נ [בלי נדר, ב.ג.] מיד, מה הדין בה. (להלן: "סעיף ה'").
המשיב, שלא השלים עם הפסק הנ"ל, שלח מספר מכתבים לבוררים, ובמענה לטענותיו, נכתב כך, במכתב הדיינים מיום ט"ז טבת תשס"ח- (25.12.07):
