פסק דין
זוהי תובענה למתן חשבונות ולמתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעות להעתיק, לייצר או למכור את דגם מיטת התינוק "ענבל" (להלן:-"המוצר" או "הדגם" או "דגם ענבל") וכן להורות לנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לו, כנטען, כתוצאה מהתנהלותה.
1. רקע:
התובע, איש עסקים הפועל בתחום מוצרי התינוקות, עיצב ותכנן מספר דגמי מיטות לתינוק, ביניהם גם את הדגם. הנתבעת היא חברה העוסקת ביבוא ובשיווק מגוון מוצרים, ביניהם גם מוצרי תינוקות.
התובע רשם בשנת 1993 את הדגם במשרדי רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר כמדגם מספר 21066 והחל לשווקו בשוק הישראלי בתחילה באמצעות חברת השיווק א.מ.י רהיטי ילדים ונוער בע"מ (להלן:-"חברת השיווק"), שהתובע שימש כמנהלה, ולאחר מכן עבר לייצר את הדגם בסין ולייבאו לישראל באמצעות הנתבעת.
לימים התגלעה מחלוקת עסקית בין התובע לנתבעת, והנתבעת הגישה כתב תביעה נגד התובע והחברה בבעלותו לבית משפט השלום בחיפה וההתקשרות העסקית בין התובע לנתבעת הופסקה. לשיטת התובע, באותם זמנים החלה הנתבעת לייצר חיקוי של הדגם בסין ולייבאו ארצה תחת שם המותג "שקד" (להלן:-"דגם שקד").
משכך, הגיש התובע ביום 21.7.08 התובענה דנן במסגרתה ביקש, בין היתר, צו למתן חשבונות. הנתבעת הגישה כתב הגנה ועימו הגישה בקשה להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות עניינית. כמו כן הגישה הנתבעת בקשה למחיקת כתב התביעה. בדיון שהתקיים לפני כב' הנשיאה גרסטל הודיעה הנתבעת שאינה עומדת על בקשת ההעברה, זו נמחקה והתיק הועבר לטיפולי. בדיון שהתקיים לפני ביום 31.3.09 הוריתי על מחיקת הבקשה למחיקת כתב התביעה בהעדר התייצבות הנתבעת לדיון. לאחר שמיעת עדויות הצדדים לפני ומשהוגשו תצהירי עדות ראשית כמו גם הסיכומים הגיעה העת למתן פסק דין.
טיעוני צדדים:
טענות התובע:
לאחר שהופסקה ההתקשרות העסקית בין התובע לבין הנתבעת החלה האחרונה לייצר ולשווק חיקוי מדויק של הדגם הכולל גם העתקה של דף הוראות השימוש וההרכבה.
התובע שלח מכתב התראה לנתבעת שתחדל מיצור ושיווק דגם שקד, אך הנתבעת התעלמה מפנייתו. הנתבעת ממשיכה בשיווק ומשכך, נפגעו זכויותיו שעה שהנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבונו.
זאת ועוד. בעדותו של מנהל הנתבעת, מר דוד בן שושן, ציין הוא שמעולם לא שירטט שרטוטים של מיטת התינוק ואילו והתובע, לו מוניטין של שנים בתחום ייצור מיטות תינוק, צירף שרטוטים של המיטה כנספח לתצהיר עדות ראשית מטעמו. בכך יש להוות חיזוק לטענותיו שהוא בעל הזכות הקניינית בדגם. כמו כן, אם הנתבעת תכננה את המוצר, כטענתה, תמיהה היא מדוע נזקקה לשירותי התובע כיבואן ולא יבאה אותו בעצמה כפי שנוהגת לעשות עם מוצרים שונים אותם מייצרת, לדוגמת כסאות בטיחות לתינוק.
ממשיך התובע ומציין שהוא רשם פטנט על דגם ענבל בפנקסי רשם הפטנטים והמדגמים בשנת 1993 ואילו הנתבעת לא רשמה מעולם זכויותיה בדגם שקד, אותו היא טוענת שהמציאה. אף אם תוקפו של הפטנט הרשום פג משלא חודש, כטענת הנתבעת, עדין העתיקה הנתבעת בחוסר לב קיצוני את דגם ענבל מהתובע.
באשר לדמיון בין המוצרים, טוען התובע שדגם שקד זהה לדגם ענבל או לכל הפחות דומה לו עד לכדי הטעיית הצרכן.
טענות הנתבעות:
הנתבעת טוענת שחלפו למעלה מחמש שנים מיום רישומו של המדגם ומשתקפו של זה לא הוארך הרי שבוטל בשנת 1998, ומשכך, לפי סעיף 33 לפקודת הפטנטים והמדגמים [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן:-"פקודת סימני מסחר") אין עוד לתובע כל זכות יוצרים במדגם. חשוב להדגיש שתעודת המדגם, אותה בחר התובע שלא להציג כראיה, מתייחסת לראש מיטה צבעוני עם פסים אופקיים. מוצר זה לא יוצר על ידי התובע או הנתבעת מעולם. התובע ביקש בשנת 2004 לרשום מדגם על מיטת שקד, שייצרה הנתבעת, אך רשם הפטנטים והמדגמים דחה את בקשתו בטענה שאין בה כל חידוש.
כמו כן המדגם נעדר תוקף מהותי שהרי שווק ונמכר טרם רישומו, ומשכך אין בו כל חידוש. מדובר במוצר עממי ופשוט, חסר ייחודיות, ועל כן אין ליתן לו הגנה. המוצר או התובע, כיצרן, נעדרים כל מוניטין בקרב הצרכנים וככל שהיה מוניטין הרי שניתן לשייכו לנתבעת.
זאת ועוד. התובע פסק לשווק את דגם ענבל בשנת 1997 ואילו הנתבעת החלה לשווק דגם העונה אף הוא לשם ענבל אך קצר יותר במידותיו מדגם ענבל ששיווק התובע. לאחר שנתיים החלה הנתבעת לשווק את דגם שקד.
ממשיכה הנתבעת וטוענת שלפי "מבחן העין", לפיו יש לבחון האם הצרכן הסביר עלול לטעות, לפי חזות המוצרים, ולחשוב שהחיקוי הוא המוצר המקורי, המוגן בסימן המסחר - ניכר שאין זהות בין שני המוצרים למעט דמיון שאין בו כדי לעלות לכדי הטעיית הצרכן. לדגמים מידות שונות, לדגם ענבל צד נייד ואילו לדגם שקד צד קבוע, כמו כן הפרזול והחיבורים הצדדיים שונים. משכך, עסקינן במוצר פשוט, נעדר כל ייחודיות שלא הוכח שפיתוחו דרש מיומנות מיוחדת. מה גם שמדובר במוצר הקיים בשוק שנים רבות והתובע לא הוכיח כיצד הוא נפגע משווק וממכירת דגם שקד. התובע לא דווח על הכנסתו לרשויות המס ממכירת דגם ענבל החל משנת 1997, כמו כן לא קיבל משכורת מהחברה בה עבד, ומשכך לא נגרם לו כל הפסד כתוצאה משיווק דגם שקד.
ממשיכה הנתבעת וטוענת שהיא זו שיצרה ופתחה את המוצר והתובע, ששימש רק כמתווך בין המפעל בסין, שייצר את המוצר, לבין הנתבעת, המזמינה, הוא שהעתיק אותו ממנה, ולא להפך, כפי שנטען בכתב התביעה. הנתבעת היא ששווקה את הדגם, באריזה שונה ובשם שונה ועל כן היא בעלת הזכויות בו.