פסק דין
תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר נגרמו להם כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 16/2/09.
לטענת התובעים, במועד הנקוב הגיעה משאית בבעלותם, נהוגה על ידי הנהג – ליאור מלכה, לנמל אשדוד. לטענת התובעים, הנהג נסע כדין במסלול הנסיעה של המשאיות, מולו באה משאית אחרת מהחברה, הוא עצר וירד מהמשאית על מנת לשאול את הנהג במשאית האחרת היכן לפרוק את המכולה ולפתע, פגע במשאיתו עגורן הנתבעת אשר נסע במסלול בסמוך למשאית, לא הבחין בה ומשכך, פגע בה. לטענת התובעים – הנתבעת אחראית לתאונה הן הואיל והתאונה ארעה במקום המצוי בחזקתה ובשליטתה ומשכך, חלה עליה האחריות לדאוג לשלומם ובטחונם של הבאים בשעריו והן הואיל ומפעיל העגורן הינו עובד שלה, הנהיגה בעגורן בוצעה ברשלנות ומשהעגוראי אינו מבחין במשאית . בנסיבות האמורות, לטענת התובעים האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת ומשכך, עליה לשפות התובעים בגין הנזקים אשר אירעו להם כפועל יוצא מהתאונה.
לטענת הנתבעת,האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של נהג התובעים אשר נהג במשאית בניגוד לנהלים ולסימון הכביש , נכנס לאיזור האסור לפריקה וטעינה, התעלם מהוראות העבודה בנמל וסיכן את סביבתו והמשתמשים בנמל. לחילופין, לטענת הנתבעת מוטלת האחריות על התובעים אשר לא תדרכו את נהגיהם כהלכה באשר לנהלי הנסיעה בנמל וכן, לא העסיקו נהגים המיומנים בנהלים כאמור. לחילופי חילופין, מוכחשים הנזקים הנטענים על ידי התובעים. מהטעמים האמורים, לטענת הנתבעת – יש לדחות את תביעת התובעים.
בפני בית המשפט התקיימו שני דיונים, במהלכם העידו בפני בית המשפט- מטעם התובעים - נהג התובעים מר ליאור מלכה וכן, מר תמיר מלדסה ומטעם הנתבעת – מר אמסלם אלברט קצין הבטיחות והתעבורה של הנתבעת , מר מאיר אמר – מהנדס בטיחות בנתבעת וכן, מר חנונה מוריס- העגוראי.
לאחר ששמעתי ובחנתי את העדויות והראיות כפי שהוצגו בפני בית המשפט הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ולהלן יפורטו טעמי.
4.תחילה, לאור העדויות כפי שנשמעו בפני הנני קובעת כי העגורן נשוא התביעה הינו "דבר מסוכן" .
קביעתי האמורה מבוססת על עדותו של מר מאיר אמר , מהנדס הבטיחות בנתבעת ולפיה, מדובר במנוף גדול מאוד , אשר שדה הראייה שלו מוגבל וקיים שטח "מת" אשר העגוראי אינו יכול לראות ואשר גודלו גדול במעט מגודל משאית (ראה עדותו בעמ' 8 שורות 24-26). אציין לענין זה כי בהתאם לעדות העגוראי עצמו , ה"שטח המת" בו אין לעגוראי שדה ראייה משתרע על כל חלקו האחורי של העגורן ו – 10 מטר לכל צד (ראה עדותו בעמ' 10 שורה 5 וכן, בעמ' 11 שורות 5-6).
בנוסף, בהתאם לעדותו, של מר מאיר אמר, מהרגע שבו נותן העגוראי פקודת עצירה ועד שהעגורן עוצר בפועל מתקדם העגורן טווח של בין מטר וחצי לשני מטרים (ראה עדותו בעמ' 8 שורות 30-31).
יתרה מכך, במסגרת עדותו, הפנה מר מאיר אמר, למספר מקרים בהם היו תאונות עם עגורן דומה בנסיבות בהן, לא נשמר שטח סטרילי בתחומי העגורן- כך, לשם הדוגמא, בהתאם לעדותו, בונקובר נדרס מפעיל מנוס מפני שהסתובב רגלית בסביבתו (ראה עדותו בעמ' 7 שורות 4-5).
5.משקבעתי כי העגורן הנדון הינו "דבר מסוכן" הרי שחל היפוך נטל הראיה ועל הנתבעת חל הנטל להוכיח כי לא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות החבה עליה וזאת, בהתאם 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובע:
" חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה. "
הנני סבורה, כפי שיוסבר להלן, כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה.
6.כך, טרם אתייחס לנסיבותיה הספציפיות של התאונה, הרי שהנתבעת הודתה כי , בהתאם לנהלי הבטיחות שלה, נסיעתו של העגורן הספציפי נעשית ללא אתת ולאור הנסיבות המפורטות בסעיף 3 לעיל- דהיינו, שדה הראייה המוגבל של העגורן וכן, טווח הבלימה שלו – הנני סבורה כי נהלי הבטיחות של הנתבעת לוקים בחסר וכי התנהלותה כאמור- הינה רשלנית.
בהקשר זה, לא מצאתי לקבל, טענתו של נציג הנתבעת ולפיה, קיימת סכנה בקיום אתת שכן, קיים סיכון כי האתת יפגע על ידי המנוף וזאת, הואיל והאתת יכול להימצא במיקום אשר אינו בנתיב נסיעת העגורן ואולם, יש לו שדה ראייה המכסה את "האיזור המת" של העגורן וזאת על מנת לכוונו ולהתריע בפני העגוראי על מכשולים כאלה ואחרים.
אציין כי במקרה דומה למקרה בפני, בתא"מ 17854-01-09 (שלום- הרצליה) איתן חדרה בע"מ נ' אבוטבול ואח' (14/7/09) ,התברר כי לעגורן האמור אף אין אמצעי קשר בינו לבין המשאיות אשר עליהן הוא מעמיס את המכולות ו/או בינו לבין עובדים אחרים ונקבע כי גם העדר אמצעי קשר כאמור מהווה רשלנות של הנתבעת.
רשלנותה של הנתבעת מקבלת משנה תוקף לאור עדותו של מר אמר מטעמה במסגרתה ציין מר אמר כי באשר לרוב המנופים אשר מופעלים על ידי הנתבעת, קיימים אתתים וכי הנתבעת שמה אתת על כל מנוף לאור מגבלת שדה הראייה במנופים (ראה עדותו בעמ' 6 שורות 29-32). משזו גישתה של הנתבעת באשר לרובם של המנופים- לא ברור מדוע נוקטת הנתבעת בגישה שונה בתכלית באשר לעגורן נשוא התביעה ולאור נסיבות הפעלתו והסיכון הכרוך בהן כמפורט לעיל.
מן הכלל אל הפרט:
כאמור, לטענת התובעים, במועד התאונה עמדה המשאית כשהנהג שלה אינו יושב בה והעגורן אשר היה בנסיעה פגע בה.
במסגרת כתב ההגנה מטעמה לא הציגה הנתבעת גירסה ממשית לענין הילך התאונה- אלא טענותיה התמקדו באמירות כלליות הנוגעות לרשלנות התובעים מחד והעדר כל רשלנות מצידה מאידך. בנוסף , גרסאותיה באשר להילך התאונה כפי שהובאו בפני בית המשפט וכעולה מדוחות אשר נערכו על ידי עובדיה, כמו גם מתוך עדויותיה אינן קוהרנטיות.