ברוריאן נ' חברת תיגבור

פסק דין

בפני בקשת הנתבעת לדחיית התובענה על הסף לנוכח התיישנות.

התובעת, הגישה את תביעתה לתשלום פיצויי פיטורין ביום 6.6.12 כאשר טענה כי עבדה בנתבעת משנת 1997 עד לשנת 2007.

הנתבעת טוענת כי התובעת עבדה בשירותה עד לשנת 2005 ולא כפי שהתובעת טענה ולכן, יש לדחות את תביעתה מחמת התיישנות.

התובעת בתגובתה לבקשה, הודתה כי היא עבדה עד לחודש 6/2005. כך גם עולה מתדפיס של ביטוח לאומי (נספח לתגובתה).

תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה, (סדרי דין), תשנ"ב 1991 קובעת את ההליך של דחיה על הסף בבית הדין לעבודה, בדלקמן:

"(א) "בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה: .... (3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע...."

התיישנות היא אחד הנימוקים הכלולים ב"כל נימוק אחר" בתקנה זו.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) קובע כי:

"התקופה בה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים."

בפסיקה נפסק לא אחת כי סעד זה של דחיה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר כאשר פתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א-יפו, פ"ד מ (2) 668, 671 ז'; דב"ע מז/1- 3 הסתדרות מדיצינית הדסה נ'רון ורדי, פד"ע יט, 63).

עם זאת, אין במגמה זו כדי לאיין כל טענה לסילוק על הסף כפי שקבע כב' הנשיא השופט אדלר בע"ע 1406/02 עיריית גבעתיים נ' ברקוביץ ואח' (ניתן ביום 4.10.06 סעיף 3 לפסק הדין ):

"בראש אדגיש, כי אין במאפיינים של דיני ההתיישנות... כדי להוביל למסקנה שבתחום משפט העבודה, ובתוך כך בתחום יחסי העבודה הקיבוציים יפורשו דיני ההתיישנות בצמצום. יש טעם רב בכך שתביעות תוגשנה תוך זמן סביר מהמועד שבו נוצרה עילתן אנשים וגופים מכלכלים את מעשיהם למשך תקופה סבירה... מעסיקים ועובדים זכאים לדעת אם הם חשופים לתביעות ולחובות... משכך, הכלל הוא כי בתי הדין לעבודה אינם רואים בעצם העלאת טענת ההתיישנות משום חוסר תוך לב או פגם מוסרי כלשהו וממילא לא יפורש תמיד חוק ההתיישנות על דרך הצמצום יש ליתן לחוק ההתיישנות תוקף מלא וליישמו בהתאם לתכליתו".

למרות הנטייה שלא לדחות תביעות על הסף, במקומות בהם שוכנע בית הדין כי חלה התיישנות על התביעה, כל שכן כשלא ניתן נימוק סביר לאיחור בהגשת תביעה, לא נמנע בית הדין מדחיית תובענות עקב התיישנותן.

במקרה שלפנינו, נוכח הודאת התובעת כי עבדה עד לחודש 6/2005, בניגוד לאמור בכתב התביעה, לנוכח הפסיקה הברורה בעניין, ועל-פי סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, דין תביעתה להידחות על הסף מחמת התיישנות בהתאם לתקנה 45(3) לתקנות בית-הדין לעבודה.

לאור האמור, אין מנוס מדחיית התביעה על הסף. הבקשה לדחייה על הסף מתקבלת.

התביעה נדחית.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.