החלטה
לפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לפסילת תקליטור ותמליל הקלטה כראיה מטעם המשיבים. עניינה של התביעה בשיקים, אשר נמסרו על ידי המשיבים, כתשלום מראש עבור שנת הלימודים תשע"א בגן הילדים "גן אלה", אשר לטענתם של המשיבים הינו בבעלותה של הנתבעת ובניהולה (להלן: "הגן"). הגן לא נפתח והשיקים לא הוחזרו למשיבים ומכאן תביעתם.
רקע וטענות הצדדים
1.המשיבים תמכו תצהירי העדות הראשית מטעמם בתמלילי הקלטת שיחות מיום 1.9.10 ומיום 28.9.10, אשר התנהלו במסגרת אסיפת הורים, שנערכה כיומיים לפני פתיחת שנת הלימודים, בה נודע להם לראשונה כי הגן לא יפתח (להלן: "השיחות"). השיחות הוקלטו על ידי מר מיכאל חיים (להלן: "מר חיים"), באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שברשותו.
2.ביום 19.5.13 המציאו המשיבים לבית המשפט תקליטור ובו קבצי השמע של השיחות (להלן: "התקליטור").
3.המבקשת טוענת, כי יש לפסול את התקליטור ותמלול ההקלטה, באשר הוא לא נערך על ידי בעל מקצוע, חלקים מההקלטה לא תומללו ובהעדר זיהוי הדוברים.
4.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, ההתנגדות להקלטה מוצתה כבר בישיבת יום 19.2.13 במסגרתה הורה בית המשפט למר חיים להגיע למשרדי ב"כ המבקשת ולהשמיע את ההקלטה באמצעות מכשיר הנייד בו בוצעה ההקלטה, ובכך, מוצו לשיטתם טענותיה של המבקשת כנגד התמלול וההקלטה.
5.עוד טוענים המשיבים, כי התמליל משקף נכונה את הדברים שנאמרו במסגרת אסיפת ההורים וכי הוא נעשה באופן מדויק וזהה ביותר למקור. כמו כן לטענתם, במקום בו נרשם בתמליל "דיבורים של כולם, קשה לפענח...", עסקינן בקטעים שלא ניתנים לפענוח, עת המשיבים דיברו יחדיו ובלהט הדברים ולפיכך קטעים אלו לא תומללו.
דיון והכרעה
6.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ואנמק.
7.הלכה פסוקה היא, כי על מנת שהקלטה תהיה קבילה, עליה לעמוד בשלושה מבחנים ובין היתר במבחן טכני של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה בתור שכזה. נוכח העובדה כי טענות המבקשת מתמקדות בפגמים הנוגעים למבחן הטכני, להלן אדון במבחן זה בלבד.
8.בע"פ 869/81 מוחמד שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 194 מנה בית המשפט את התנאים שאת קיומם יש להוכיח על מנת שההקלטה תהיה קבילה על פי המבחן הטכני, כאמור להלן:
"כדי שיהיה בידו של בית המשפט להחליט על קבלת סרט ההקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו: (1) כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים שנאמרו; (2) שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו;..."
9.מן הכלל אל הפרט. אין בידי לקבל את הטענה לפיה ההקלטה אינה קבילה, שעה שעריכתה לא בוצעה על ידי בעל מקצוע. שעה שקיימת מחלוקת באם התמליל מייצג נאמנה את האמור בהקלטה הרי שבית המשפט יכול להידרש בעצמו להקלטה. רק ככל שמדובר בהקלטה גרועה במיוחד באיכותה, אשר אדם לא מיומן כלל לא יוכל לשמוע את הנאמר בה, יידרש בית המשפט לעזרת מומחה בתמלול ההקלטה (ראו: בש"פ 661/88 מדינת ישראל נ' דני בן משה דנן, פ"ד מב(3) 878). מכל מקום, אם בסופו של יום יידרש בית המשפט להסתמך על התמליל שהוגש, יהיה מקום להתייחס למשקל שיש להעניק לראיה זו.
10.עוד אין בידי לקבל את הטענה, לפיה ההקלטות אינן קבילות שעה שחלקים מסוימים בהן לא תומללו. בעניין זה, כבר נפסק כי המבחן הינו מבחן ענייני הבוחן האם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ולא מבחן טכני פורמאלי גרידא (ע"פ 639/79 דודו אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 570).
11.כמו כן, נפסק, כי אין לפסול "הקלטה רק משום... שקטעים מסוימים לא ניתנים לפענוח, כל עוד הקטעים המפוענחים הינם בעלי משמעות כשלעצמם... שכן הכלל הוא: "... כל עוד אין ראיה בדבר טיפול זדוני בהקלטה כדי לשנותה ... אין בעובדה שקטעים ממנה לא ניתנים לפענוח או להבנה ... כדי לפסול כראיה את מה שניתן לשמיעה ולהבנה. זיקתו של הניתן לשמיעה ליתר החלקים עניינה במשקלה של הראיה ולא בקבילותה" (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמוד 1324).
12.כפי העולה מתצהירו של מר חיים, אשר ערך את התמלילים, הטעם לכך שחלקים מסוימים מההקלטה לא תומללו נעוץ בכך ש"קיימים קטעים שלא ניתנים לשמיעה ולא ניתנים לפענוח ו/או להבנה, כאשר ההורים דיברו יחדיו בלהט השיחה והכעס ולכן לא באו לידי ביטוי בתמליל ובמקום זאת נרשם "דיבורים של כולם, קשה לפענח"" (העתק התצהיר צורף להודעה במסגרתה הוגש התקליטור).
13.בנסיבות אלה, מקום בו לא הוכח טיפול זדוני בהקלטה כדי לשנותה, מצאתי כי ניתן לקבל את ההקלטות והתמלולים כראיה הגם שאין הם כוללים חלקים שלא נשמעו ואף לא תומללו.
14.באשר לטענה בדבר העדר זיהוי הדוברים בשיחות, הרי שנוכח ריבוי הדוברים ונסיבות התרחשות השיחות המוקלטות, אין צורך בזיהוי כל דובר ודובר, אלא די בזיהוי חלקם.
15.כך או כך, מגמתה של הפסיקה בשנים האחרונות היא להעביר את מרכז הכובד לשאלת המשקל ולא לשאלת הקבילות (ע"ע 423/99 מדינת ישראל נ' ישראל אגוזי (פורסם במאגרים המשפטיים).