ברוקס ואח' נ' וייס ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד.

התובע טוען, כי שכר את שירותיו של הנתבע, שהינו עורך דין, על מנת שייצג אותו בהליכי גירושין. בהסכם בעל פה שנערך בין התובע לנתבע סוכם, כי הנתבע יקבל תשלום שכר טרחה בסך של 5,000 ₪ עבור הדיון הראשון ואם יופיע לדיון שני – יקבל סך כולל של 12,000 ₪, וזאת במידה שהתובע יחליט להפסיק את שירותיו של הנתבע. הנתבע כתב הסכם שכר טרחה בכתב ידו, שאינו ברור ואינו קריא, והתובע חתם עליו. התובע ביקש, כי הנתבע יכין הסכם מודפס וקריא, אולם הנתבע לא פעל כך. התובע נתן לנתבע 12 שיקים על סך כולל של 30,600 ₪, מתוכם נפרע סך של 20,200 ₪. הנתבע מחזיק בידיו ארבעה שיקים על סך כולל של 10,400 ₪ שבגינם נתן התובע הוראת ביטול.

לדיון הראשון שהתקיים בהליכי הגירושין התייצב הנתבע מבלי להכין את התובע. התובע לא היה מרוצה מכך וניסה ליצור קשר עם הנתבע, אולם זה התחמק ממנו. עקב כך, שלח התובע, באמצעות עורך דין אחר, מכתב לנתבע ובו הוא פיטר אותו מהמשך ייצוגו.

התובע ביקש שהנתבע ישיב לו את הפרשי שכר הטרחה ואת השיקים שבוטלו, אולם הנתבע סירב לעשות כן. לאור זאת, מבקש התובע, כי בית המשפט יורה לנתבע לעשות כן. התובע העמיד את סכום התביעה על סך של 30,000 ₪.

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי הסכים לייצג את התובע. לדבריו, התובע ביקר במשרדו מספר פעמים מבלי שהדברים הגיעו לכדי סיכום בנוגע לטיפולו של הנתבע בתובע. זאת לאור דרישותיו של התובע לשלם סכום נמוך משמעותית מהסכומים שהנתבע נוהג לגבות במקרים דומים. הנתבע הפנה את התובע לעורכי דין אחרים, אולם התובע התעקש על קבלת השירותים ממנו. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה. בהתאם למוסכם, שילם התובע בהמחאות סך כולל של 28,000 ₪, אשר כלל 3,000 ₪ בגין אגרות בית משפט. הסכום שנפרע עמד על סך של 20,200 ₪ ובידי הנתבע נותרו שלוש המחאות בלבד, על סך של 2,600 ₪ כל אחת. מתוך שלוש ההמחאות הנ"ל, שטרם נפרעו, נותר חוב בסך של 5,547 ₪ שאותו מבקש הנתבע לגבות. הנתבע הכין בשמו של התובע תביעת גירושין לבית הדין הרבני וטען, כי ביצע את המוטל עליו בהתאם להסכם. לדבריו, התובע לא יכול להתחמק מהסכם שכר הטרחה באופן חד צדדי, ללא כל סיבה מוצדקת, ובכך לפגוע בציפייה של עורך הדין לקבל את שכרו, בהתאם למוסכם. הנתבע אף הפנה לע"א 8854/06 חיים קורפו נ' משה סורוצקי (להלן "קורפו"), שלדבריו – תומך בעניינו.

יחד עם כתב ההגנה, הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד בגין יתרת הסכום המגיעה לו, לטענתו, בסך של 5,547 ₪.

בדיון שהתקיים בתיק שמעתי את הצדדים. התובע הסביר, כי ההליכים המשפטיים מול אשתו עדיין נמשכים וכי הוא אינו מיוצג בהם באמצעות עורך דין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה העיקרית בחלקה ולדחות את התביעה שכנגד.

בהסכם שבין הצדדים, שאותו ניסח הנתבע, נכתב כדלקמן:

"1.סוכם, כי בתמורה להגשת תביעת גירושין כרוכה + פירוק שיתוף ישולם לעו"ד יגאל וייס 25,000 ₪ כולל כל ההליכים, לרבות הופעות בביהמ"ש ובביה"ד.

2.במידה שהסכסוך יסתיים בטרם הופעה בביהמ"ש או בבי"ד, ישולם סך של 5,000 ₪ בלבד, ויתרת ההמחאות תוחזר ללקוח.

3.במידה ויסתיים ב-2 ישיבות – 12,000 ₪".

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע ייצג את התובע לפחות בישיבה אחת בבית הדין הרבני. אין גם מחלוקת, כי הנתבע לא התייצב לישיבה השנייה, שכן התובע פיטר אותו קודם לכן.

איני מקבל את טענת הנתבע כי מאחר שהתובע הוא שפיטר אותו באופן חד צדדי הרי שעליו לשאת במלוא התשלום. לשיטתו של הנתבע רק אם המחלוקת הכוללת בין התובע לבין רעייתו הייתה מסתיימת לפני שהתקיים דיון אחד בבית המשפט או לאחר שני דיונים בלבד שאז התובע יחויב בתשלום שכר טרחה מופחת כאמור בסעיפים 2 ו-3 להסכם. בכל מקרה אחר על התובע לשלם את מלוא שכר טרחתו. פרשנות שכזו אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים. לפי פרשנות זו אם הנתבע יצליח בכישרונו להביא לכדי סיום מהיר של המחלוקת וזאת עוד בטרם יתקיים ולו דיון אחד, שאז הוא "ייקנס" ויקבל תשלום מופחת. מנגד אם התובע אינו מרוצה מעבודתו של הנתבע והוא מבקש להביא לכדי סיום את ההתקשרות עמו, הרי שאז עליו לשאת במלוא התשלום. אין כל הגיון בכך. יש לציין כי מי שניסח את ההסכם הנו הנתבע שהנו כאמור עורך דין ולא התובע. אי בהירות ככל שישנה בניסוח הדברים פועלת לחובתו של הנתבע.

בנסיבות העניין מאחר שהנתבע ייצג את התובע בדיון אחד וכן ביצע עבודות נוספות אזי נכון חל סעיף 3 להסכם על פיו זכאי הנתבע לתשלום הסך של 12,000 ₪.

הנתבע הפנה לפסק הדין בעניין קורפו, אשר אינו רלוונטי לענייננו. ראשית, שוכנעתי כי בהתאם לסיכום בין הצדדים על התובע לשלם שכר טרחה מופחת. שנית, בפסק הדין עליו מסתמך הנתבע, דובר על מצב בו לקוח פיטר את בא כוחו לאחר שקיבל הצעה מפתה יותר מעורך דין אחר. לא זה המצב כאן. שוכנעתי כי התובע פיטר את הנתבע לאחר שלא היה מרוצה מהתנהלותו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכום ששולם ונפרע עומד על סך של 20,200 ₪. הנתבע זכאי גם לקבלת תשלום אגרת בית משפט בסך של 747 ₪ בנוסף לשכר הטרחה כאמור לעיל. לאור זאת זכאי התובע להשבת סך של 7,453 ₪. . כפועל יוצא מהחלטתי זו על הנתבע להשיב לתובע את השיקים שטרם נפרעו ואשר מצויים ברשותו.

התביעה כנגד נדחית.

לאור התוצאה שאליה הגעתי ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪.