החלטה
בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף
בפניי בקשה לסילוק על הסף מטעם המבקשת, מדינת ישראל, היא הנתבעת בתיק זה.
השאלה הניצבת בבסיס בקשה זו, הינה האם ניתן לתבוע את מדינת ישראל בפיצויים בגין רשלנות שנפלה, לטענת התובעת, מלפני רשמת ההוצאה לפועל בבית משפט השלום בתל אביב.
את הבקשה שבפניי, לסילוק התביעה כנגדה על הסף, הגישה כאמור המדינה, מחמת חסינות שיפוטית, העדר עילה ו/או קשר סיבתי כלפיה.
ואלו העובדות הדרושות לעניין, כמפורט בטענות המבקשת בגוף הבקשה
ביום 24.5.09 נפתח כנגד התובעת תיק הוצל"פ בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, על סך 279,628 ₪. ביום 16.6.09 הגישה התובעת בקשה בטענת "פרעתי", וביום 30.6.09 בוצעו הקטנות חוב, כך שבחשבון נותרה יתרת זכות.
ביום 12.7.09, ולבקשת הזוכה, הוצא לתובעת עיקול ברישום אצל צד ג', והוטל עיקול על חשבונה בבנק. התובעת הגישה בקשות לביטול ועיכוב הליכים וביטול העיקול, אך רובן נדחו ע"י רשמת ההוצל"פ, נוכח יתרות הזכות שבחשבון התובעת, ומכוח החלטות אלו, פעלה מזכירות ההוצל"פ.
בבקשת הסילוק, טוענת המבקשת כי עניינה של התביעה נשוא בקשתה הינה תובענה נזיקית שהוגשה עקב החלטות רשמת ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ שמספרו 01-56919-09-0, כאמור לעיל, וכי הטענות שמעלה התובעת-המשיבה הינן בגין, מה שלטענתה הינו, אי טיפול ענייני ודחיית בקשותיה הרבות לביטול העיקול שהוצא כנגדה. בנוסף לכך טוענת המשיבה לאחריות המבקשת, הפועלת מטעם החלטות רשמת ההוצאה לפועל.
המבקשת סבורה, כי ככל שחשה המשיבה, כי ההחלטות שניתנו בגינה שגויות הן, היה עליה להגיש ערעור, ומשלא עשתה כן, אין בידה כל זכות להגיש תביעה בגין פעולות שיפוטיות שנעשו בעניינה.
זאת ועוד, כך המבקשת, המשיבה כלל לא פירטה במה התרשלה המדינה, ואך העלתה טענות בעלמא, לפיהן הוכיחה את טענת "פרעתי", פרעה את החוב שנזקף לחובתה, ומשכך יש לבטל את העיקול שהוטל על חשבונה.
מוסיפה המבקשת וטוענת, כי מזכירות ההוצאה לפועל הינה זרועה ביצועית בלבד, שאינה מפעילה שיקול דעת בביצוע מלאכתה, ואך מיישמת את החלטת רשמי ההוצאה לפועל. בעניין זה טוענת המבקשת, כי לרשמת ההוצל"פ חסינות מפני תביעה בגין פעולות שעשתה במסגרת תפקידה, ומשכך, הרי שדין התביעה כנגדה, בהיותה המדינה, בגין פעולתה של רשמת ההוצאה לפועל והפועלים מטעמה, להידחות.
המבקשת טוענת כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף, מכוח החסינות השיפוטית העומדת למדינה, כאמור בסעיף 8 לפקודת הנזיקין המעניק חסינות לבעל תפקיד שיפוטי, לרבות המדינה, הנתבע בגין פעולות שביצע במהלך ובמסגרת תפקידו השיפוטי. לשיטתה, על פי הוראה זו, נתונה לבעל משרה שיפוטית חסינות בגין כל פעולה שבוצעה במהלך תפקידו.
למעלה מכך, טוענת המבקשת כי סעיף 73א לחוק ההוצל"פ רחב עוד יותר מסעיף 8 לפקודת הנזיקין, ומעניק חסינות על כל הנוגע למילוי תפקיד על ידי רשם ההוצאה לפועל. הרציונל העומד בבסיס הגנה רחבה זו, כך המבקשת, נובע מההכרה כי לא כל פעילותו השיפוטית טהורה, וחלק מסמכויותיו הינן ביצועיות – ניהוליות.
לשיטתה, גם אם המשיבה סוברת, כי נפלו פגמים בהחלטת הרשמת, הרי שאין הדבר מצביע על התרשלות במילוי תפקידה; החלטותיה ניתנו כדין, במסגרת סמכותה, ובהתאם לשיקול דעתה, ואף אם תצלח התובעת בהוכחת הרשלנות הנטענת, עומדת לרשמת ההגנות של סעיף 8 ו- 73א לחוק ההוצלפ, בהיותה מבצעת תפקיד שיפוטי.
המשיבה, כך המבקשת, מנסה לעקוף הוראות חוק המעניקות חסינות לשופט במילוי תפקידו, על ידי הגשת תביעה כנגד המדינה, כאחראית על השופט, ויש לדחות ניסיונה זה, אשר קבלתו תאיין את הרציונל העומד בבסיס החסינות אשר הוענקה לשופטים בעת ביצוע תפקידם השיפוטי. המבקשת מטעימה ומציינת כי המדינה איננה מעסיקתו של השופט, וכל תכליתה של החקיקה המעניקה לשופט חסינות, הינה מניעת בירור שאלת התרשלות השופט במסגרת תביעת נזיקין.
בשולי בקשתה, מונה המבקשת את הדרכים שאכן היו פתוחות בפני התובעת, להשיג על החלטות הרשמת וראש ההוצל"פ, כגון ס' 80 לחוק ההוצל"פ, וס' 119(ד) לתקנות ההוצלפ.
לכך השיבה המשיבה, כי החלטות רשמת ההוצאה לפועל ניתנו שלא כדין, וכי המבקשת עשתה דין לעצמה בניגוד לחוק. לטענתה, טענת פרעתי לה טענה לא נדחתה, וכי מלכתחילה לא היה בידה כל חוב, התיק כנגדה נפתח שלא בתום לב ומתוך רשלנות, והמשיבה היא זו שהפרה את החוק, ואף לא השיבה לה את הסכומים שגבתה ממנה מעבר לגובה החוב הפסוק.
המבקשת השיבה לתגובת המשיבה, וטענה כי המשיבה בתגובתה לבקשה, לא העלתה ולו נימוק ענייני או משפטי אחד שיש בו כדי לסתור טענותיה בבקשת הסילוק. המבקשת חזרה על טענותיה כפי שהובאו באריכות בבקשתה, תוך שימת דגש על הדרך בה היה על המשיבה לנקוט על מנת להשיג על החלטות הרשמת ו/או ראש ההוצאה לפועל, ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה, ואין לאפשר בידה לעקוף את הוראות החוק המעניקות חסינות לרשמת על פעולותיה במילוי תפקידה השיפוטי.
דיון והכרעה
