ברונשטין נ' רשות השידור ירושלים

פסק דין

המחלוקת העיקרית בתיק זה עניינה בהיקף הפיצוי המגיע לתובעת בגין תקופה של 18 חודשים בשנים 1973-1974, בה הועסקה על ידי רשות השידור לפי שוברי תשלום (ש.ת.).

הצדדים הסכימו לוותר על חקירות העדים וסיכמו טענותיהם בעל פה בדיון מיום 2.10.11.

עובדות

התובעת, גב' דליה ברונשטיין, ילידת חודש 2/1947, הועסקה על ידי רשות השידור בתפקידים עיתונאיים מחודש 12/1972 עד לפרישתה ביום 31.1.2005.

תחילה הועסקה התובעת על פי חוזה קבלני. תקופת העסקתה על פי חוזה קבלני היתה מחודש 12/1972 עד 30.3.73.

החל מיום 1.4.1973 עד לחודש 10/1974 הועסקה התובעת על פי שוברי תשלום (ש.ת.).

בחודש 10/1974 נקלטה התובעת כעובדת רשות השידור ועבדה בה עד לפרישתה ביום 31.1.05.

ביום 31.1.05 חתמו הצדדים על שני מסמכים בעניין פרישת התובעת: מסמך אחד הינו "סיכום דיון מיום 31.1.05 בנושא פרישתה של גב' דליה ברונשטיין" (להלן: "סיכום הדיון"). מסמך נוסף הוא "זכרון דברים בנושא פרישתה של דליה ברונשטיין מרשות השידור" (להלן: "זכרון הדברים").

על פי המוסכם בין הצדדים, התובעת פרשה פרישה מוקדמת מעבודתה ברשות השידור ביום 30.1.05 במסגרת צמצומים, בתנאים מועדפים שאושרו לפורשים בתכנית הצמצומים. תנאי הפרישה של התובעת כללו תשלום גמלה תקציבית לפי דרגת הפרישה 44 בדירוג עיתונאים, לאחר שבמסגרת הסכם הפרישה הוענקה לתובעת דרגה אישית 44 החל מיום 1.1.05. שיעור הגמלה נקבע על פי אורך שירותה של התובעת בצירוף תקופת חל"ת ותקופת העסקת התובעת על פי חוזה קבלני", בהתאם לחלקיות משרתה" באותן תקופות.

על פי תלוש הגמלה של התובעת לחודשים 4/05 ו-5/05, משכורתה הקובעת של התובעת לגמלה היא בסך 9,514.97 ₪.

תנאי הפרישה של התובעת כללו אף מענק הסתגלות ומענק פרישה, לגביהם נקבע שישולמו על בסיס המשכורת הקובעת "יחסית לחלקיות העבודה המשוקללת".

בזכרון הדברים נקבע כי "בקשתה של העובדת לרכישת זכויות עבור העסקתה לפי ש"ת מ -1.4.73 ועד 8.10.74 תיבדק ותטופל בהתאם לכללים", ואילו בסעיף 2 לסיכום הדיון נאמר כי "במהלך המו"מ הגישה דליה בקשה לרכישת זכויות עבור תקופת הש"ת. בקשה זאת תטופל בהתאם לכללים ולהוראות המחייבות בנדון. היה ולא תצורף תקופה זאת לתקופת השירות הנושאת זכות לקיצבה, תשלם הרשות לדליה פיצויי פיטורים עבור תקופת הש"ת".

אין מחלוקת בין הצדדים כי בקשת התובעת לרכישת זכויות לגמלה בגין תקופת ה-ש.ת. נדחתה ועל כן חלות הוראות סעיף 2 לסיכום הדיון.

ביום 3.10.06 פנה ב"כ התובעת לרשות השידור בדרישה לשלם לתובעת פיצוי עבור תקופת עבודתה ב-ש.ת. בהתאם לסעיף 2 לסיכום הדיון.

בתגובה לכך הציעה רשות השידור (במכתב באת כוחה מיום 18.10.06) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 5,400 ₪ (לפי שכר קובע בסך 3,600 בגין 18 חודשי עבודה), סך 30,24 ₪ בגין פדיון חופשה, סך 3,580 ₪ בגין 10.5 ימי הבראה, סך 3,888 ₪ בגין נסיעות (לפי חישוב של 216 ₪ עבור 18 חודשי עבודה) וכן סך 3,888 ₪ בגין אי הפרשה לפנסיה.

ב"כ התובעת השיב להצעת רשות השידור ביום 26.10.06 והודיע בשם התובעת על דחיית ההצעה. בתגובה לכך הציעה רשות השידור ביום 9.11.06 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים – 9,000 ₪, חופשה – 4,200 ₪, הבראה – 3,580 ₪, נסיעות – 3,888 ₪ ופיצוי בגין הפרשה לפנסיה – 6,480 ₪ - ובסך הכל 27,148 ₪. גם הצעה זו נדחתה על ידי התובעת.

התביעה וטענות התובעת

התובעת טוענת שהפיצוי המגיע לה לפי סעיף 2 לסיכום הדיון, כולל פיצויי פיטורים בסך 15,592.50 ₪, על פי משכורת קובעת בסך 10,395 ₪, וכן לפדיון חופשה בסך 9,702.85 ₪ בגין 21 ימי עבודה, הבראה בסך 3,580 ₪ בגין 10.5 ימי הבראה ודמי נסיעות בסך 3,888 ₪ וכן פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 9,355.50 ₪ לפי 5% מהשכר הקובע ל-18 חודשים.

כן מבקשת התובעת לפסוק לה פיצוי בעד עוגמת נפש בסך 10,000 ₪ וכן שכר טירחת עו"ד בגין התנהלות הנתבעת בנושאים הבאים: אי תשלום הסכום של 5,400 ₪ בגין פיצויי פיטורים שהנתבעת הודתה בסעיף 7.5 לכתב הגנתה כי מגיע לתובעת על פי סעיף 2 לסיכום הדיון, אי קיום הבטחה שניתנה לה ביוני 2002 על ידי מנהל הטלויזיה לקדם אותה בדרגה בעקבות בקשתו מהתובעת לקבל על עצמה תפקיד של מנהלת מחלקת הגשה ורצף, חרף היענות התובעת לבקשה תוך התגייסות מיוחדת במסגרתה קיצרה חופשת מחלה מאושרת כשהתובעת מגיעה לעבודתה כשהיא מגובסת. בנוסף לכך, התובעת טוענת שבמועד פרישתה היא התפתתה להאמין להבטחות סרק של נציגי הנתבעת כאילו קיים סיכוי ממשי שהממונה על השכר יאשר לתובעת העלאה בדרגה לקראת פרישתה. התובעת גם ביקשה פיצוי בעד עגמת נפש בשל עיכוב בתשלום זכותה לוותק בגין שירותה הצבאי.