ברונשטיין נ' שפיר ואח'

החלטה

לפני מספר בקשות תלויות ועומדות שלאחר שניתנה החלטתי בבקשת התובעת לפי סעיף 77א' לחוק בתי המשפט ותוצאותיה- עלי להכריע בהן.

להלן החלטתי בהן, במקובץ:

בקשה דחופה למתן הוראות- שעניינה תצהיר עדות ראשית נוסף שהוגש ע"י התובעת, לאחר חלוף המועד להגשת ראיות הצדדים, ולאחר ישיבת טרום ההוכחות שהתקיימה בהליך זה: הצדק עם הנתבעת באשר לעצם הגשת התצהיר, במועד בו הוגש, ללא נטילת רשות מבית המשפט, או למצער- פניה לקבלת עמדת/הסכמת ב"כ הנתבעת להגשתו בעיתוי בו הוגש. חרף האמור, לאחר עיון בתצהיר- לא מצאתי שניתן להתייחס אליו כאל 'עדות כבושה', וגם אם היה כזו- לא היה בעובדה זו, לכשעצמה, כדי לפסול את העדות אלא לכל היותר, להשפיע על משקלה. לכל היותר- מדובר במקצה שיפורים ו/או התנהלות שראוי כי לא תישנה, ולו כדי ליתר בקשות מעין זו שלפני. חרף האמור- בשים לב למועד הדיון, לא אמנע את הגשתו, מבלי שיהא בכך משום קבלתו וסימונו. בכך תמה פרשת הגשת ראיות התובעת לקראת ישיבת ההוכחות. הנתבעת רשאית, בנסיבות הענין, להגיש ראיות משלימות, ככל שתמצא לנכון, עד ליום 7/9/14 (בהתחשב בפגרת בתי המשפט).

דחית המועד שנקבע לשמיעת הראיות: הואיל ונראה, על פניו, שההליכים המקדמיים הושלמו (סעיף 6 לתגובת ב"כ התובעת) ולאור החלטתי בענין הגשתו המאוחרת של תצהיר בתה של התובעת- דומה שאין צורך כי אדרש לבקשה. המועד שנקבע לשמיעת הראיות- בעינו.

בקשת התובעת לפסול שאלות הבהרה שהפנתה הנתבעת למומחה בית המשפט ד"ר פרי: אכן, ראוי היה כי בשלב בו נשלחו השאלות למומחה, תתבקש רשות בית המשפט, שכן המועד להגשתן על פי התקנות חלף. ראוי היה, בה במידה, אם לא יותר, כי ב"כ התובעת ימנע ממשלוח מכתבו מיום 27/3/14 למומחה באותו ענין, במסגרתו לא הסתפק בבקשה שלא להשיב לפנית ב"כ הנתבעת עד להכרעת בית המשפט, כי אם "ניתח" את הבנתו את המצב המשפטי, העובד, קבע מסקנות ועוד. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים - אני מתירה את משלוח שאלות ההבהרה למומחה והוא יתבקש להשיב עליהן.

איני סבורה שיש לאסור משלוח שאלות הבהרה רק משום חלוף הזמן מאז מתן חוו"ד המומחה, וניתן להתיר זאת למרות שהתיק נקבע לשמיעת הראיות. זאת- לא רק משום שנשלחו טרם הישיבה מיום 26/3/14 שבה נקבע התיק להוכחות ואף לא רק משום שיש זמן רב עד לדיון הקבוע. אני בדיעה שדווקא משום שבית המשפט הינו הפוסק האחרון בענייני רפואה ואף הפוסק בכל הנוגע למשמעות התפקודית של נכות רפואית- יש לאפשר לכל אחד מהצדדים להביא בפניו את כל הנתונים העשויים להיות רלבנטיים להכרעה. יש ומשלוח שאלות הבהרה, גם אם בשלב מאוחר, חוסך את הצורך בזימון מומחה לחקירה, ו/או מקצר את משך חקירתו, ובכך יוצאים הצדדים נשכרים. חזקה על בית המשפט שידע לבור את התבן מן המוץ ולא לשים את דעתו של המומחה מפני ההכרעה השיפוטית, אך דעתו של המומחה הרפואי עשויה לשמש כלי, מבין יתר כלים, לשם בחינת טענות הצדדים בעניינים אלה.

באשר לנוסח השאלות שהפנתה הנתבעת למומחה: בחנתין, בראי טענות ב"כ התובעת. מהטעמים שבתגובה- ראיתי להתירן. ושוב- הקביעה בשאלת הנכות התפקודית תעשה כמובן על ידי בית המשפט על יסוד כלל הראיות, לרבות דעתו של המומחה, אך אין כל מניעה מפני שמיעתה, גם ביחס לתפקוד הכללי והמצב הרפואי שאינם קשורים בתאונה, ככל שסבור שיש כאלה, על סמך נסיונו ובדיקותיו את התובעת והמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו. משקל דעתו בכל דבר וענין, אם בכלל, יקבע בחשבון במסגרת פסק-הדין.

למען הסר ספק: אין בכך משום אמירה או הבעת דיעה ביחס לעניינים המועלים על ידי הנתבעת במסגרת השאלות הנ"ל.

למניעת ויכוחים מיותרים בין ב"כ הצדדים בהמשך לפניות מצידם אל המומחה בעקבות החלטתי זו- אוציא פניה מטעם בית המשפט בענין זה, במקביל להחלטה זו, ובנפרד ממנה.

לסיום- אני קוראת לב"כ הצדדים לסייע בניהול תקין ומקצועי של ההליך, ללא הסטת המחלוקת העובדתית והמשפטית לפסים אישיים ביניהם, ללא התחשבנויות מיותרות ביניהם בעקבות הליכים קודמים בתיק זה או בתיקים אחרים שהתנהלו ביניהם, ללא העלאת טענות בלשון ומהסוג שדומה כי מקומן לא יכירן בין חברים למקצוע או בכלל. לכאורה- דרך זו אינה תורמת לשלוותם ועלולה אף להקשות על מלאכתם עבור מרשותיהן.

ניתנה היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.