ברונשטיין נ' עיריית תל אביב-יפו

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 20.2.11 (כב' השופט יובל גזית), בו נדחתה תובענת המבקשת כנגד המשיבה לפיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה לה לטענתה כתוצאה מהליכי עיקול בלתי חוקי שבוצע בביתה על ידי המשיבה בעקבות אי תשלום דוחות חניה.

לאחר שעיינתי בבר"ע בפסק הדין ובתגובת המשיבה החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

בפסק הדין נקבע כי הסוגיות נשוא התובענה הנוכחית נדונו בעבר על ידי בתי המשפט לתביעות קטנות ונדחו בשתי תובענות קודמות שהוגשו על ידי המבקשת ועל ידי בנה כנגד המשיבה, אשר עילתן זהה לעילת התביעה הנוכחית (ת"ק 10521-08-10 ות"ק-16448-03-09, להלן: "התובענות הקודמות").

עיון בנט-המשפט בפסקי הדין שניתנו בשתי התובענות הקודמות (אשר לא צורפו לבר"ע) מעלה על פניו שעילות התביעה שם זהות לעילות התביעה בתובענה הנוכחית ושהתביעות הקודמות נדחו בפסקי דין אשר ניתנו לגופו של עניין ולאחר שמיעת טענות הצדדים.

המבקשת לא התייחסה בבר"ע לשתי התובענות הקודמות שנדחו, ובנסיבות איני רואה כל מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא לדחות את התובענה דנן בשל עקרון סופיות הדיון וכאשר הסוגיות הנדונות נדחו בשתי תביעות קודמות.

התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים סטיה מן הכלל ובפסק הדין לא נתגלתה כל שגיאה המצדיקים תיקון בערעור.

לאור האמור לעיל אני דוחה את הבר"ע. מאחר ותשובת המשיבה הוגשה ללא שניתנה החלטה על הגשת תשובה, בנסיבות אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב אייר תשע"א, 16 מאי 2011. המזכירות תודיע לצדדים.