ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
4650-09-11
24/04/2012
|
בפני השופט:
מרדכי בן-חיים
|
- נגד - |
התובע:
1. דינה ברונשטיין 2. רוני ברנשטיין
|
הנתבע:
פרידה ענו
|
|
החלטה
1.במסגרת תביעת פינוי שהגישה התובעת נגד הנתבעת ב-ת"א 32362-06-10 (להלן: "ההליך הקודם") טענה התובעת להפרות שונות מצד הנתבעת כמפורט בסעיפים 23, 13, 10, 2 לכתב התביעה בהליך הוקדם ובכלל זה הפרת חובתה לפנות את הדירה.
בעלי הדין הגיעו לידי הסכם פשרה בהליך הקודם לפיו:
"תביעת התובעת על הסעד המבוקש בה תתקבל" (ההדגשה שלי-מ.ב.ח).
כמו כן נקבע בהסכם הפשרה כי הנתבעת תמסור לתובעת את החזקה בדירה עד ליום 14.11.00 וכן נקבע כי אין בהסכם הפשרה כדי להוות ויתור על זכות התובעת להגיש תובענה נפרדת בגין נזקיה.
2.להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין ביום 6.10.10 והחזקה בדירה נמסרה לתובעת ביום 15.11.10.
3.התובעים הגישו ביום 5.9.11 נגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקיהם בסכום של כ-175,000 ₪ (להלן: "התביעה הכספית").
בסעיף 38 לכתב התביעה הכספית טענו התובעים כי הנתבעת הפרה ברגל גסה את כל התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, ובהמשך פירטו התובעים את גילויי ההפרה ובכללם הטענה כי הנתבעת לא סילקה את ידה מן המושכר.
בסעיף 43 לכתב התביעה הכספית נטען כי הנתבעת הודתה "בהליך הקודם" בטענות התובעים וכי הודאתה מהווה הודאת בעל דין.
4.בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת הכחישה זו באופן גורף את כל הטענות שהועלו בכתב התביעה והעלתה טענות שונות לגבי תוקפו ותוקפת תחולתו של הסכם השכירות הגם שהטענה בדבר הפרת ההסכם לא הוכחשה במפורש.
5.במהלך ישיבת קדם משפט מיום 30.1.12 טען ב"כ הנתבעת כי הצד השלישי (עו"ד וייג) חרג מסמכותו בנתנו ידו להסכם הפשרה.
טענה זו נדחתה במפורש בכתב ההגנה שהגיש הצד השלישי, ובשלב זה של הדיון איני רואה מקום להכריע בה.
6.בין התובעים מזה והנתבעת מזה התעוררה מחלוקת בשאלות כדלקמן:
6.1האם פסק הדין במסגרת ההליך הוקדם יוצר השתק עילה/פלוגתא לגבי הטענה לפיה הפרה הנתבעת את ההסכם.
6.2מהו המועד אשר עד אליו שולמו דמי השכירות.
7.אשר לשאלה הראשונה נראה בעיני כי אין לאפשר לנתבעת בשל השתק הנובע ממעשה בית דין לכפור לעניין התביעה הכספית בטענת התובעים לפיה הנתבעת הפרה את הסכם השכירות.
כמובהר לעיל עילת התביעה במסגרת ההליך הקודם עניינה הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבעת; הלכה פסוקה היא כי התיבה "עילת תביעה" לעניין מעשה בית דין מתפרשת במשמעות הרחבה ביותר קרי, העניין או המעשה המובא לדיון (השוו: ע"א 246/66 קלוזנר נ. שמעוני (פ"ד נ"ב (2) 561).
ב-ע"א 1650/00 זיסר נ. משרד הבינוי והשיכון )פ"ד נ"ז (5) 166) נקבע:
"מבחן זהות העילות בהקשר של עיקרון מעשה בית דין זכה לפירוש רחב למדי בפסיקת בתי המשפט. הוא מתקיים מקום ששתי התביעות מבוססות על עילות זהות בבסיסן גם אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקובעת" (בעמ' 181).
8.הסכם הפשרה שאושר כפסק דין ממזג בחובו תכונות של הסכם ופסק דין (השוו: ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה נ. סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו-בפיסקה 11).