ברונר נ' מרילוס ואח'

פסק דין

ביום 11.8.08 עתר התובע לקבלת צו עשה וצו מניעה כנגד הנתבעים.

בדיון מיום 8.12.08 הסכימו הצדדים כי ההליכים בתיק זה יתנהלו בין התובע לבין הנתבעת 3.

באותו דיון התברר כי בין הצדדים מתנהלים הליכים בבית המשפט לעניינים מנהליים ועל כן קבעתי בהחלטתי כי ההליכים בתיק זה יושהו עד לאחר הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים.

ביום 15.2.12 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי החלפת הסעד המבוקש, לסעד של צו עשה ותביעה כספית.

בהחלטה מאותו מועד הוצע לתובע לשקול למשוך את בקשתו ולמחוק את התביעה, תוך שמירה על האפשרות להגישה מחדש.

בהודעה מיום 28.2.12 הודיע התובע כי הוא מסכים למחיקת התביעה, ובלבד שההליך יסתיים ללא חיוב בהוצאות.

לאחר קבלת תגובת הנתבעת 3 , הוצע לצדדים להסכים כי התביעה תימחק ובית המשפט יפסוק בנושא הוצאות ושכר טרחת עו"ד לאחר טיעונים קצרים מטעם הצדדים.

ביום 18.3.12 הודיעה הנתבעת 3 כי הינה מסכימה להצעה.

בהחלטה מיום 14.5.12 ניתנו הוראות להגשת טיעונים קצרים לעניין ההוצאות.

הנתבעת 3 הגישה טיעוניה בהם טענה כי התובע ניהל במקביל שני הליכים בשתי ערכאות שונות בגין אותן עובדות. דבר זה מהווה שימוש שלא כדין בהליכי בית המשפט.

עוד צוין כי העתירה המינהלית שהגיש התובע נדחתה ביום 18.1.12.

לאור האמור, ביקשה הנתבעת 3 לחייב את התובע בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד.

התובע לא מסר טיעוניו עד היום, למרות שתי החלטות שניתנו בנושא.

משחלף המועד להגשת הטיעונים יש להכריע בנושא.

הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נגד רוטמן, פד"י מו (4) 330).

עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04).

יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה.

בענייננו, אין ספק כי נגרמו לנתבעת 3 הוצאות עת נאלצה להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדה. מאידך, בתיק התנהל דיון אחד בלבד ולא הוגשו בו בקשות רבות.