ברוניטובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 25/11/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 5% מיום 1/7/12, לפי פריט ליקוי 37(8)(א) ("ההחלטה").

2.ביום 25/11/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה. הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לפסיכיאטריה, בדקה את המערער, וציינה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול. על פי ממצאי הבדיקה, לא קיימת הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, בכיפוף, הטייה לצדדים ויישור. הוועדה נתנה דעתה, בין היתר, לבדיקת מיפוי עצמות מיום 10/1/12, בדיקתCT מיום 17/12/11. בהתייחסה לאישור הרפואי של ד"ר צבי גורן מיום 21/11/12, ציינה הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנותיו, כיון שבבדיקתו הגופנית של המערער לא נצפתה כל הגבלה בתנועות, בניגוד לממצאיו של ד"ר גורן.

3.בדיון הסכים המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שהוועדה תעיין בצילום רנטגן מיום 20/12/11, ותבהיר את קביעתה, לפיה קיים שבר בחוליה S1 בלבד, בניגוד לאמור באישור הרפואי של ד"ר גורן לפיו בצילום הרנטגן מיום 20/12/11, ניתן לראות במפורש שבר רוחבי בחוליה השלישית של הקוקציג במעבר לחוליות הסקרום.

עוד הסכים המשיב, וככל שעניינו של המערער ממילא יוחזר לדיון בפני הוועדה, שהוועדה תתייחס לעניין הדלקת ו/או הרגישות המצוינים באישור הרפואי של ד"ר גורן.

4.המערער הסכים לנוסח ההחזרה, אולם נותרה מחלוקת בין הצדדים לעניין הפעלת תקנה 15, ובעניין זה נדרש בית הדין להכריע.

5.לטענת המערער, הוועדה טעתה משלא התייחסה לעניין תקנה 15, בשים לב לעובדה שהמערער לא שב לעבודתו כקצין ראשון באניות. נטען כי המערער ציין בפני הוועדה כי הכנסותיו ירדו בצורה דרסטית, הגם שהטענה לא מצאה ביטוי בפרוטוקול הוועדה.

6.לטענת המשיב, בערר שהגיש המערער לא הועלתה טענה בדבר הפעלת תקנה 15, אלא נטען שהערר מופנה כנגד שיעור הנכות הצמיתה. נטען עוד כי המערער לא הציג בפני הוועדה ראיות לירידה בשכר. המשיב הוסיף וטען, כי על פי אישור רופא תעסוקתי מיום 5/7/12 (מש/1), המערער נפסל לשרת בכלי שיט בשל חשד לקיומה של הפרעה נפשית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

7.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בהחלטת הוועדה ובערר המערער מיום 9/9/12, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הטענה בדבר הפעלת תקנה 15 להידחות.

אין לקבל את טענת המערער כי הוועדה לא הייתה מודעת לעובדה שהמערער לא שב לעבודתו, שכן בסעיף 14 לפרוטוקול הוועדה צוין שהמערער אינו עובד. יתר על כן: עיון בערר מיום 9/9/12 (נספח ג' לנימוקי הערעור) מעלה כי לא הועלתה בו כל טענה בדבר יישום תקנה 15. המערער לא טען כי חלה ירידה ניכרת בהכנסותיו ואף לא העלה טענה בדבר אי מסוגלתו לחזור לעבודתו. לא זו אף זו: בסעיף 3 לערר הדגיש המערער וטען כי "הערר הנ"ל הינו אך ורק בנוגע לאחוזי נכות הצמיתה...". בצדק טען המשיב, כי משלא הועלתה טענה בפני הוועדה, אין המערער יכול לטעון בדיעבד כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר לא דנה בעניין שלא אוזכר על ידו.

משכך אני קובעת כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה אשר לא דנה באפשרות הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער.

8.לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל בהתאם להסכמת המשיב.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתעיין בצילום רנטגן מיום 20/12/11, ותבהיר את קביעתה, לפיה קיים שבר בחוליה S1 בלבד, בניגוד לאמור באישור הרפואי של ד"ר גורן לפיו בצילום הרנטגן מיום 20/12/11, ניתן לראות במפורש שבר רוחבי בחוליה השלישית של הקוקציג במעבר לחוליות הסקרום.

בנוסף, תתייחס הוועדה לעניין הדלקת ו/או הרגישות המצוינים באישור הרפואי של ד"ר גורן.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחו.

9.לאור הסכמת המשיב שהתקבלה במהלך הדיון, אין צו להוצאות.

10.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ג, (14 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.