ברונו נ' ששון ואח'

החלטה

בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין וכן בשל היעדר סמכות מקומית.

מדובר בתובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיה מתבקשת ההצהרה כי החתימות על גבי השטרות שנמסרו למבקש, שהוגשו לביצוע במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 34-03823-10-2 אינם חתימת ידו של המשיב 1 וזאת מאחר ולשיטת המשיב 1, פנקס השיקים שלו נגנב מרכבו.

כמו כן מתבקש בית המשפט במסגרת הליך זה להורות על ביטול הליכי הוצאת המיטלטלין מדירתו של המשיב 1.

לטענת המבקש, המשיב 1 לא טרח להגיש התנגדות לביצוע שטר ואף לא בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר.

המבקש טוען כי עפ"י הפסיקה שטר מהווה מעשה בי דין בין החייב לזוכה. המשיב 1 ידע על השטרות שחוללו כבר מחודש אפריל 2010 עת חזר השיק הראשון וכן השטר השני והשלישי וכך מכתב ההתראה ששלח ב"כ המבקש והתקבל ביום 2/6/10.

המבקש טוען כמו כן כי המשיב 1 ידע על ההליכים בתיק ההוצאה לפועל כבר מיום 25/7/10 עת קיבל את טופס האזהרה לביתו בהמצאה מלאה. למשיב 1 ניתן זמן רב להגשת התנגדות מטעמו וזאת עד ליום 1/10/10.

המבקש טוען כי טענת הזיוף נולדה לראשונה רק לאחר שהתדפקו פקידי ההוצאה לפועל על דלתו של המשיב 1 ובאותו יום הוגשה לראשונה, למרות שמזה חצי שנה ידע המשיב 1 על השטרות המחוללים, תלונה של זיוף למשטרת ישראל.

כמו כן המבקש טוען כי חייב שלא מגיש התנגדות לביצוע שטר במועד, רואים בו כמי שלא הגיש כתב הגנה או מי שטענתו נדחתה.

זאת ועוד הסמכות המקומית לדון בתובענה הינה לבית משפט השלום ברמלה.

המשיב 1 מתנגד לבקשה וטוען כי ביום מסירת האזהרה נולד לו פעוט. כמו כן, חשבון הבנק של המשיב 1 היה סגור ומשכך לא יכול היה לדעת כי השקים המשוכים על חשבונו חזרו ללא כיסוי. כמו כן היה טרוד בהוצאות גבוהות של משק הבית שהיה לו קשה להסדיר.

לפיכך, השיהוי הנטען בהגשת ההתנגדות לביצוע שטר אינו נובע מחוסר תום לב, אלא מעצם הנסיבות בהן היה מצוי המשיב מספר 1.

זאת ועוד מאחר והמבוקש הוא פסק דין הצהרתי שיסודו בהסכם בין הצדדים, לא בשל קיומו של חוב אמיתי, אלא מדובר בכך שהמבקש אינו אוחז כשורה בשטר, קבלת הטענה המקדמית של מעשה בית דין, עשויה להביא לתוצאה לא רצויה ובלתי צודקת בה יחויב אדם שנגנב ממנו פנקס שיקים.

כמו כן המשיב 1 טוען כי קיימת פסיקה במקרה דומה בו לא הגישו התובעים התנגדות לביצוע שטרות שהוגשו נגדם בהוצאה לפועל, שילמו את סכומי השטרות, ולאחר מכן הגישו לבית המשפט תביעות להשבת סכומים או לפסק דין הצהרתי.

זאת ועוד, לשיטתו, כלל העילה הפסוקה, אינו משמש מחסום לפני הנתבע בהליך הראשון שהפך בהליך השני לתובע. חילופי העמדות בין בעלי הדין, הם כשלעצמם פוגמים בזהות העילות.

באשר לטענה לחוסר סמכות מקומית, טוען המשיב 1 כי מקום מענו של המשיב 2 הינו באשדוד ומשכך קיימת זיקה ברורה לאשדוד.

המשיב 1 טוען עוד לחוסר תום ליבו של המבקש. המבקש אינו אוחז כשורה בשטרות שהגיעו לידו על ידי משיב מספר 2 שכן עליו היה לנקוט משנה זהירות ולבדוק עם המשיב 1 כי אכן הוא מודע לעסקה בין המבקש למשיב 2. זאת ועוד, המבקש פנה לקבל מחצית מכספו מהמשיב 1 שעה שאם היה אוחז כשורה בשטרות לא היה מסתפק במחצית כספו שנמסר למשיב מספר 2 אלא היה דורש את כל כספו. כמו כן, המשיב 2 ברח לחו"ל ועל כן "מצא" המבקש את המשיב 1 כמטרה על מנת להציל את כספו.

בתשובה לתגובה, חזר המבקש על טיעוניו והוסיף בין היתר כי באשר להיתלות בהולדת בנו של המשיב 1 כטעם לאי הגשת ההתנגדות, הרי שהאזהרה נמסרה לאשת המשיב ביום 25/7/10 ולא ביום 1/6/10 כנטען. זאת ועוד בפועל המשיב 1 מתייחס למכתב התראה קודם לפתיחת הליכי ההוצל"פ בציון מספרי השקים, כלומר המשיב 1 מודה כי הוא קיבל התראה ביום 1/6/10 עם פרטי השקים נשוא המרצת הפתיחה זו. זאת ועוד המשיב 1 לא טרח להראות כל ראיה אודות סגירת החשבון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ובתשובה לתגובה, ולאחר ששמעתי הצדדים, החלטתי הינה כדלקמן:

בבר"ע 78/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145, נפסק מפי כב' השופט זוסמן: