ברונו ואח' נ' כהן

החלטה

בפניי בקשה לצו מניעה זמני.

1. הצדדים הינם שכנים. עניינה של הבקשה בבנייה שנעשית על ידי המשיב. בבקשה נטען, כי הבנייה מבוצעת בניגוד להיתר בנייה שקיבל המשיב, ואינה כלולה בהיתר. נטען עוד, כי הסכם שנחתם בין הצדדים, כפוף לאמור בהיתר. עוד נטען, כי בשל התנהגות המשיב רוקן ההסכם האמור מכל תוכן. יצויין, כי במרכז המחלוקת עומד חלון, אשר אין חולק כי מהווה חלק מן הבנייה הנעשית על ידי המשיב.

2. (א) מתמונות הבנייה בפועל ומתרשימים שהוצגו עולה, כי בניגוד לנטען בבקשה, החלון נשוא הבקשה הינו חלק מן ההיתר שניתן. לכל היותר, הוכחה סטייה של סנטימטרים ספורים בין ההיתר ובין הבנייה שבוצעה בפועל. לא על סטייה זו מבוססות טענות המבקשים לעילת תביעה נגד המשיב.

(ב) עתה נטען, כי האמור בהסכם הבנות מיום 27.10.02, בסעיף 5.4, לעניין החלון, גובר על ההיתר. משבוצעה בנייה שלא לפי סעיף 5.4 האמור, כך על פי הטענה, יש להעתר לבקשה לצו מניעה.

3. (א) לטענה האמורה יש עוגן בלשון ההסכם, המכפיפה את היתר הבנייה לאמור בו. יש לה הדים גם בעדות המשיב, אשר אישר כי בהקשרים אחרים ביצע את הבנייה בהתאם להסכם, ולא על פי ההיתר. עם זאת, היא עומדת בסתירה לנטען בבקשה, ובתצהיר מטעם המבקשים, שם נטען ההיפך הגמור. בהקשר זה יש ממש בטענת המשיב לשינוי חזית. גם בעדותו של המבקש לא ניתן היה להתרשם בבירור, אם הוא עומד על ההסכם, אם לאו. אזכיר, כי בבקשה נטען על ידי המבקשים כי הלכה למעשה, רוקן ההסכם מכל תוכן בשל התנהגות המשיב.

(ב) זו אף זו, אין בפניי בשלב זה הסבר משכנע מדוע נחתמה על ידי המבקשים בקשה להיתר, אשר אינה תואמת לעניין זה את האמור בהסכם ההבנות. אין טענה כי המבקשים לא היו מודעים לתוכן הבקשה. אדרבא, ברור כי היו מודעים לה, ולאי ההתאמה בינה ובין ההסכם. לא ברור, בנסיבות אלה, מדוע חתמו על בקשה להיתר, אשר אינה תואמת את האמור בהסכם, ואשר ידעו כי תוגש לרשות המוסמכת.

(ג) אוסיף, כי אף שהמבקשים טוענים כי ההסכם בין הצדדים רוקן מתוכן, בשל התנהגות המשיב, ומכאן כי הסכמתם להיתר אינה עומדת עוד, אין בפניי כל אינדיקציה לכך שנעשתה פעולה כלשהי כלפי הגורם המוסמך, היא עיריית ירושלים, בעניין זה.

4. יוצא, כי הן הישענות המבקשים על ההסכם, והן הישענות המבקשים על טענה לפעולה בניגוד להיתר, מעוררות קושי לא מבוטל. במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי הוכחה בשלב הנוכחי עילת תביעה בעוצמה העשויה להצדיק את הותרתו של צו המניעה הארעי, שניתן על פי צד אחד, בתוקפו.

5. מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח טענות המבקשים, כי יש בחלון האמור משום פגיעה חמורה בפרטיות ומטרד ליחיד. מעיון בתכניות ובתצלומים לא ניתן היה ללמוד על כך שעצם קיומו של החלון עלול לגרום לפגיעה כאמור. ככל שייעשה בחלון שימוש פוגעני כלשהו, לא תהיה מניעה לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה. זו אף זו, המשיב אף הצהיר כי אם המבקשים יקבלו היתר בנייה לאזור האמור, יאטום את החלון. נוכח כל האמור, גם בעניין זה אין כדי לסייע למבקשים.

6. זו אף זו, אין בבניית החלון כדי לגרום למבקש נזק חמור או בלתי הפיך. צודק המשיב בטענה, כי לא צפוי קושי ממשי באיטום החלון, אם ייבנה, אם יהיה בכך צורך. יש ממש גם בטענת המשיב כי הוצאת הצו המבוקש עלולה להביא לעיכוב במימוש תכנית הבנייה. יוצא, כי אין בשיקולים של מאזן הנוחות כדי להצדיק הוצאת צו מניעה כמבוקש עתה. בהקשר זה גם לא נעלמה מעיני הצהרת המשיב, כי יהרוס כל בנייה שנעשתה, ככל שנעשתה, שלא על פי ההיתר.

7. לא נעלמה מעיני טענת המשיב בדבר תניית בוררות בין הצדדים. לעניין זה לא נתתי משקל של ממש. אכן, מסמך ההבנות בין הצדדים כולל (סעיף 9) תניית בוררות. עם זאת, התנייה לא מנעה קיומו של הליך מתמשך בין הצדדים בסכסוך ביניהם, המתברר גם עתה. אף לא נטען בהליך שבפניי לעיכוב הליכים בהזדמנות הראשונה בה טען המשיב לגופו של עניין בהליך שבפניי. לכך יש להוסיף, כי ממילא נתונה בחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, לבית המשפט סמכות עזר להוציא, בין היתר, צווי מניעה זמניים (סעיף 16(א)(5)). משכך, אין בעניין זה כשלעצמו כדי להצדיק אי היעתרות לבקשה לצו זמני.

8. התוצאה היא, כי הבקשה לצו מניעה זמני נגד המשיב נדחית, בכפוף להצהרותיו הנזכרות לעיל. צו המניעה הארעי שהוצא מבוטל בזה. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בבקשה זו בסך של 2,300 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא ישולם עד ליום 11.5.11.

ניתנה היום, כ"ט אדר ב תשע"א, 04 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.