ברון נ' שרותי אוטובוסים מאוחדים נצרת בעמ ואח'

פסק דין

מבוא

ביום 13/9/10, בצומת במושב אביבים ( להלן – "הצומת" ), אירעה התנגשות בין שני רכבים, האחד מסוג טויוטה, השייך לתובע ( להלן – "רכב התובע" ), והשני מסוג אוטובוס, השייך לנתבעת 1 ושהיה מבוטח ע"י הנתבעת 2 ( להלן – "האוטובוס " ), ועקב כך, נגרמו לרכבים אלה נזקי רכוש ( להלן – "התאונה" ).

טיעוני הצדדים

טוען התובע כי, עת נהג ברכבו הנ"ל, ובהגיעו לצומת, הוא עצר את רכבו, ולאחר שווידא כי הצומת פנויה, המשיך בנסיעתו, לכיוון ישר, ובהיותו בתוך שטח הצומת, רכב אחר ( להל ן- "רכב צד ג' "), הגיע ממול, כשהוא נוסע במהירות גבוהה, וסטה לנתיב נסיעתו, ועקב כך נאלץ התובע לבלום ולעצור את רכבו, וכתוצאה מכך רכבו נכבה, בעוד שרכב צד ג' פנה ימינה בצומת וברח מהמקום. זמן קצר לאחר מכן הגיע האוטובוס, מכיוון ימין של רכב התובע, ונכנס לשטח הצומת, מבלי האט את נסיעתו ומבלי שנהג האוטובוס ישים לב לרכבו של התובע, הנמצא במצב כבוי ובעצירה מוחלטת בשטח הצומת, ופגע בו בעוצמה רבה. עקב כך, נפגע התובע בגופו, איבד את הכרתו והובהל לבית חולים. לטענת התובע, התאונה ארעה עקב רשלנותו וחוסר זהירותו של נהג האוטובוס, שנכנס לצומת מבלי לוודא כי היא פנויה, מבלי להאט את מהירות הרכב ולשים לב למתרחש בכביש, ולא נקט באמצעים הסבירים על מנת למנוע את קרות התאונה. לטענתו, לרכבו נגרם נזק בסך של 9,720 ₪, וכן עותר לחייב את הנתבעות לשלם לו פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך של 5,000 ₪ והוצאות משפט.

לטענת הנתבעות, טענת התובע, לפיה, רכבו נכבה בשטח הצומת לאחר שהופתע מרכב צד ג' שבא מולו, אינה אמת. לטענתן, עת נכנס האוטובוס לשטח הצומת, הגיע רכב התובע מכיוון שמאל, לא נתן זכות קדימה לאוטובוס וחסם את דרכו, ועקב כך שני כלי הרכב התנגשו זה בזה. לטענת הנתבעים, התאונה אירעה עקב רשלנותו של התובע, שלא נתן זכות קדימה לרכב האוטובוס, נכנס לשטח הצומת מבלי לוודא כי היא פנויה, נסע במהירות שלא בהתאם לנסיבות.

דיון והכרעה

התובע העיד כי, הוא הגיע לצומת מכיוון צפון לדרום, כשרכבו נוסע בהילוך ראשון ושני, ולאחר שראה כי הצומת פנויה, המשיך בנסיעה ובהיותו בשטח הצומת, קרוב לכניסה השנייה של הצומת, רכב צד ג' הגיע מולו, ועל מנת להימנע מהתנגשות של הרכבים, הוא עצר את רכבו בעצירת פתע, ועקב כך נכבה הרכב, בעוד שרכבו של צד ג' המשיך בנסיעה ופנה ימינה בצומת. התובע הוסיף כי, תוך שהוא מנסה להתניע את רכבו, אירעה מכה שהוא לא ידע את סיבתה, וכתוצאה מכך הוא איבד את הכרתו ופונה לבית חולים, באמבולנס שהוזעק למקום ( עמוד 1 שורות 18-24 לפרוטוקול ). בחקירתו הנגדית, סימן התובע, על גבי תמונה, שהוגשה וסומנה ת/1, את כיווני הנסיעה של רכבו, רכב צד ג' והאוטובוס, וכן את מיקום עצירת הפתע של רכבו בשטח הצומת, ואישר כי זכות הקדימה הייתה של האוטובוס, שבא מימינו, אך הוסיף כי, כשהוא נכנס לשטח הצומת, האוטובוס עוד לא היה שם ( עמוד 2 שורה 26 לפרוטוקול ). כן ציין התובע כי, מרחק של 30-40 מטר מפריד בין העיקול שבנתיב נסיעת האוטובוס ועד לשטח הצומת, ואישר כי בקטע זה של הכביש ישנם פסי האטה, אם כי הוסיף:

" פסי ההאטה לא מאטים. יש פס האטה אחד. לא אמרתי שזה דמה ".

( עמוד 2 שורות 23-24 לפרוטוקול ).

אין חולק כי זכות הקדימה, בנסיעה בשטח הצומת, היא של האוטובוס, שהיה בצד ימין של רכב התובע. לפי עדות התובע, וכן לפי התמונה שסומנה ת/1, הכתם שעל פני הכביש, בשטח הצומת, הינו תוצאה של התאונה, והוא מצביע על מקום התנגשות רכב התובע והאוטובוס, שכן, התובע סימן מקום זה כמקום עצירת רכבו, לאחר שלטענתו הוא נכבה, והעיד כי הכתם הינו ככל הנראה תוצאה של התאונה. עוד ניתן ללמוד מהתמונה הנ"ל כי, סמוך מאוד לפני הכניסה לצומת, מכיוון נסיעת האוטובוס, קיים עיקול, ובין קטע העיקול לבין הכניסה לצומת קיים פס האטה. כמו כן, ולפי הכתם שעל פני הכביש בשטח הצומת, יש לקבוע כי, ההתנגשות של שני כלי הרכב, שהותירה את הכתם הנ"ל על פני הכביש, הייתה בשטח הצומת, בחלק הקרוב ליציאה ממנה, מכיוון נסיעת התובע, ולא בלב הצומת או בקטע הצומת הקרוב לכניסת רכב התובע לצומת. המסקנה היא, כי רכב התובע, בעת ההתנגשות, כבר חצה את מרבית שטח הצומת, והיה קרוב מאוד ליציאתו מהצומת. ממצא זה תומך בגרסת התובע, שציין בעדותו כי האוטובוס התנגש ברכבו לאחר שרכבו היה כבר בצומת, לקראת היציאה ממנה ( עמוד 2 שורות 31-32 לפרוטוקול ).

התובע בחקירתו הנגדית, שלל את טענת ב"כ הנתבעות, לפיה, הרכב השייך לבנו, והמתועד בתמונה שהוגשה וסומנה נ/1, מדגים את אופן עמידת רכב התובע, בעת קרות התאונה ( עמוד 3 שורות 14-15 לפרוטוקול ). לעומת זאת, עדותו של מר אברהים חאיק, נהג האוטובוס, ועדותו של התובע עצמו, הובילו למסקנה, שאינה במחלוקת, לפיה, רכבו של התובע נסע בכיוון הנסיעה שמדגים אותו בנו של התובע, בתמונה נ/1, לפי חזית רכבו של הבן. לא מצאתי כי המדובר בסתירה יסודית בעדות התובע, אלא שהתרשמתי כי הייתה זו טעות בהיסח הדעת, במהלך עדותו בחקירה הנגדית, וכי בהמשך עדותו הוא סימן את כיווני הנסיעה של הרכבים, באופן העולה בקנה אחד עם הסימון שביצע על גבי התמונה ת/1, ובאופן התואם את גרסתו בחקירה הראשית. יש לציין כי, שתי התמונות, נ/1 ו- ת/1, צולמו משתי זוויות צילום שונות, כאשר הצד הקרוב של התמונה נ/1 הינו כיוון נסיעת האוטובוס, והמקום בו מצולם הילד בתמונה זו הינו היציאה מהצומת, בכיוון נסע התובע, אשר נכנס לשטח הצומת מהכניסה, המתועדת בצד שמאל של התמונה, שבה נראה חלק קדמי של רכב לבן. חזית רכבו של בנו של התובע, שמצולם בתמונה נ/1, בהשוואה לתמונה ת/1, הינה לכיוון דרום, והאוטובוס, גם לפי נ/1, הגיע מימינו של רכב התובע, והדבר עולה בקנה אחד עם עדות התובע, ועם הסימון שערך על גבי התמונה ת/1, לגבי כיווני הנסיעה של כלי הרכב המעורבים ( עמוד 4 שורה 22 לפרוטוקול ).

שוכנעתי ממהימנות ומכנות עדותו של התובע, לפיה, הוא לא הבחין באוטובוס, שעה שזה הגיע מימינו ופגע ברכבו. נסיבות קרות התאונה, ובעיקר, כיווני נסיעה של שני רכבים אלה, מחזקות טענה זו של התובע. שכן, האוטובוס לא הגיע ממול התובע, בכיוון הנגדי של כיוון נסיעת התובע, אלא שהוא הגיע מהצד, מימינו של רכב התובע, וכי במרחק קצר מהצומת קיים עיקול לא קל, המסתיר את שדה הראיה התובע, שנמצא בתוך רכבו, ומנסה להתניעו לאחר שנכבה עקב עצירת פתע. אילו נסע האוטובוס בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת רכבו של התובע, היה בטענה הנ"ל כדי לעורר תהייה עמוקה באשר לטענת התובע לפיה הוא לא הבחין באוטובוס מתקרב לצומת ופוגע בו. גם עדותו התובע, לפיה, רכבו, בעל ידית הילוכים רגילה, נכבה באופן פתאומי, לאחר שהוא הופתע מרכב צד ג' שחצה את הצומת ופנה ימינה, הייתה מהימנה ואמרה כנות ואמינות.

העד מטעם הנתבעות, מר אברהים חאיק, שנהג, בזמן הרלבנטי, באוטובוס, העיד כי, לפני הכניסה לצומת קיים עיקול, ולאחריו פס האטה, שמרחק של 10 מטרים מפריד בינו לבין הצומת ( עמוד 4 שורה 31 לפרוטוקול ), וציין כי הוא נסע במהירות שלא עלתה על 30 קמ"ש, וכי:

" באופן פתאומי מגיע רכב מסוג טויוטה מצד שמאל מכביש צדדי ונכנס לצומת ללא שם נקיטה באמצעי זהירות. אני מבחין בו כ – 10 מטר לפני התאונה. לא היתה לי אפשרות אחרת אלא להיכנס בו. תוך כדי בלימה, אך הבלימה לא הצליחה למנוע את התאונה...".

( עמוד 5 שורות 1-4 לפרוטוקול ).

מר אברהים ציין, בהמשך עדותו, כי, הוא נסע במהירות של 20 קמ"ש, וכי רכב התובע, הוא הבחין ממרחק של 10 מטרים, הפתיע אותו באופן שלא יכול היה לעצור את האוטובוס ( שם, שורה 28 לפרוטוקול ). טענתו של העד הנ"ל, לפיה, הוא ביצע פעולה של בלימה של האוטובוס, אך זה לא נעצר לפני ההתנגשות ברכב התובע, למרות שהוא נסע במהירות של 20 קמ"ש בלבד, ולאחר שחצה פס האטה שנמצא בסמוך לכניסה לצומת, ולאחר נסיעה בעיקול שלפני כן, אינה משכנעת ואינה סבירה. נסיבות אלה, היינו, נסיעה במהירות נמוכה, ולאחר נסיעה בעיקול ומעבר על פסי האטה בסמוך לפני הצומת, מביאות למסקנה כי היה ניתן לעצור את האוטובוס לפני התנגשותו ברכב התובע, אילו אכן הבחין מר אברהים ברכב התובע ממרחק של 10 מטרים. העובדה, לפיה, האוטובוס לא נעצר, לפני ההתנגשות ברכב התובע, חרף נסיעתו במהירות נמוכה של 20 קמ"ש, לאחר עיקול ופסי האטה, וחרף המרחק של 10 מטרים ממנו הבחין הנהג ברכב התובע, מלמדת כי נהג האוטובוס עצה את הצומת מבלי לשים לב כי רכבו של התובע נמצא שם, בעצירה מוחלטת.

יתרה מזאת, ובהנחה ויש לאמץ את גרסתו של מר אברהים, לפיה, רכבו של התובע חסם את דרכו ולא נתן לו זכות קדימה, עדיין מתעוררת התהייה העמוקה והבלתי מוסברת, לכך, שמר אברהים, אשר נסע במהירות נמוכה של 20 קמ"ש והבחין ברכב התובע ממרחק של 10 מטרים, לא הסיט את כיוון נסיעת האוטובוס לכיוון ימין או שמאל במטרה להימנע מהתנגשות ברכב התובע החוסם את דרכו, כנטען, אלא שהאוטובוס המשיך בנסיעה לכיוון ישר, עד להתנגשות ברכב התובע. עיון בתמונות מטעם הצדדים, שסומנו ת/1, ת/5 ו- נ/1, מגלה כי, הייתה לידי נהג האוטובוס האפשרות להסיט את האוטובוס לכיוון שמאל, על מנת לחמוק מרכב התובע, שחצה, לטענתו, את הצומת ואשר נמצא, בזמן ההתנגשות, סמוך מאוד ליציאה מהצומת. שכן, התמונות הנ"ל מוכיחות כי קיים שטח פנוי של הצומת, משמאלו של נתיב נסיעת האוטובוס, אליו יכול היה מר אברהים להסיט את רכבו, ובכך למנוע פגיעה ברכב התובע. לפי גרסאות שני הצדדים, ולפי התמונות הנ"ל, המתעדות את מקום ההתנגשות ( מקום הכתם על פני הכביש ), ניתן לראות כי האוטובוס התנגש ברכבו של התובע במקום הנמצא בקו ישר לכיוון נסיעתו של האוטובוס. עובדה זו מביאה למסקנה כי, נהג האוטובוס, שלטענתו, הופתע מרכב אחר החוצה את הצומת וחוסם את דרכו, לא הסיט את הרכב שמאלה, במטרה למנוע את ההתנגשות. מסקנה זו מובילה למסקנה הנוספת, לפיה, גרסתו הנ"ל של נהג האוטובוס, אינה משכנעת ואינה סבירה, אלא יש לקבוע כי, נהג האוטובוס נכנס לצומת מבלי לשים לב כי מולו נמצא רכב אחר, במצב עצירה מוחלטת, והוא פגע ברכב התובע מבלי להבחין בהימצאותו שם, כלל. תיאור זה מסביר את אופן נסיעתו של האוטובוס, כאמור, בכיוון ישר לעבר רכב התובע, אף שהיה במהירות נמוכה כמתואר, והתנגש בו.

תמיכה במסקנה הנ"ל מצאתי במקומם של הנזקים שנגרמו לרכב התובע. התמונות, שסומנו ת/2, מנציחות פגיעה בדלת הימנית קדמית ובכנף ימנית של רכב התובע, בעוד שלא נגרם כל נזק לדלת הימנית אחורית ובחלק האחורי ימני של רכב התובע. הנזק ברכב התובע ממוקד בדלת קדמית ימנית וכנף ימנית בלבד, כאשר העיקום שנגרם בדלת ובכנף הנ"ל הינו עמוק, כלפי פנים, לעומת משטח הדלת הימנית האחורית, שנותר ללא נזק הנראה לעין. יש בכך כדי לחזק את גרסת התובע, לפיה, רכבו, בזמן ההתנגשות, היה בעצירה מוחלטת, לאחר שנכבה, ומשכך, הפגיעה הייתה ממוקדת בחלק מסוים בלבד, ע"י עיקום לעומק, ולא לאורך הרכב. אילו נפגע רכבו של התובע תוך כדי נסיעתו, כטענת הנתבעות, סביר היה כי ייגרמו לו נזקים, ולו קלים, גם לאורך הדלת האחורית, היינו, נזקים "נמשכים", הנגרמים עקב תנועת רכב זה קדימה, תוך כדי ההתנגשות. לא כך הם פני הדברים כאן. גם מוקד הנזק באוטובוס, שמתועד בתמונות ת/2, נ/2 ו- נ/3, הינו במרכז חזית האוטובוס, של עיקום מרכז החזית כלפי פנים, עם נזקים משני הצדדים. מיקום נזק זה מלמד כי, שעה שהתנגש ברכב התובע, היה האוטובוס בנסיעה בכיוון ישר, כאשר רכב התובע היה בעצירה מוחלטת, שכן, אילו האוטובוס פגע ברכב התובע שעה שזה היה בנסיעה, יש להניח כי היה הדבר גורם לנזקים שונים באוטובוס, ולא פגיעה ממוקדת של עיקום עמוק וממוקד במרכז חזיתו.