ברון נ' לוי ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לקטנועו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 10/7/10.

לטענת התובע, עת נסע עם קטנועו, במועד הנקוב ברחוב דיזינגוף בתל אביב מדרום לצפון, ביצע הנתבע, אשר נסע בנתיב לפניו , לפתע וללא כל איתות או האטה- פניית פרסה וחסם את נתיב נסיעתו באופן אשר לא איפשר עצירה ומשכך, פגע הקטנוע בחלקו הקדמי של רכב התובע ונפגע. לטענת התובע, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומכך, עליו ועל הנתבעת 2- מבטחת רכבו- לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב נסע הנתבע 1 ברחוב דיזינגוף . מעט לאחר שחלף על פני הצטלבות דרכים, במיקום בו יש הפרדה של קו מקווקו בין שני הנתיבים, הוא עצר, אותת והחל בביצוע פניית פרסה. אלא שהתובע, אשר אצה לו הדרך ומשכך, ביצע עקיפה של רכבו במהירות תוך שהוא עובר לנתיב הנגדי, פגע ברכבו תוך שהוא כבר במהלך ביצוע פניית הפרסה. בנסיבות אלו, לטענת הנתבע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום האירוע וכן, את הנזק לרכבו של הנתבע 1.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בדיקה כאמור מעלה כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו, אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גירסתו של הנתבע 1 ,כי האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

תחילה, לפי עדותו של התובע עצמו :

"הנתבע 1 האט את הרכב בצורה משמעותית, חשבתי שהוא עוצר. אותתי ויצאתי לעקיפה" (ראה עמ' 1 שורה 23)- דהיינו, הנתבע 1 לא ביצע את פניית הפרסה במפתיע אלא שהוא האט תחילה.

בנוסף, במענה לשאלת בית המשפט, האם הבחין התובע כי הוא עוקף בתחומי צומת , השיב התובע כי :

"כן, אבל היתה בצד אין כניסה, אז לא ראיתי עם זה בעייה"- כלומר התובע הודה כי הוא החל בעקיפת הנתבע 1 בתחומי צומת- עקיפה אשר היא אסורה על פי הדין.

זאת ועוד, לו אמנם היה הנתבע פונה במפתיע, בהתאם לטענת התובע, הרי שהיה מצופה לחזות בפגיעה ברכבו בחלקו הקדמי דהיינו בטמבון הקדמי אשר היה פוגע בתובע או לפחות בחלק הקדמי של כנף הרכב בה היה פוגע התובע. אלא, שהנזק לרכבו של הנתבע 1 הינו באיזור הקדמי לכיוון מרכז הרכב- דבר אשר יש בו בכדי לתמוך בכך, שהנתבע 1 אמנם היה כבר במהלך ביצוע פניית הפרסה עת פגע בו התובע.