ברון נ' ברון

החלטה

בפני בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מהטעם שבית משפט זה הוא בעל הסמכות העניינית לדון בתובענה.

עיקרי הפרשה

התובע והנתבע הם אחים. התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטר אשר נמשך על ידי הנתבע לטובת התובע.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, בגדרה טען כי שטר זה ניתן למבקש במסגרת חלוקת כספי העיזבון של אמם המנוחה של הצדדים, שכנגדו הבטיח התובע לשלם לנתבע סכום במזומן מתוך כספי העיזבון שהותירה האם ואולם, התובע לא העביר את הסכום המובטח לידי הנתבע ועל כן לא רשאי היה לדרוש את פירעון השטר. עוד טען הנתבע, כי בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכם סופי המסדיר את חלוקת הירושה בין הצדדים ועל כן מנוע התובע מלדרוש את פירעון השטר.

הדיון בהתנגדות הועבר לבית משפט השלום בתל-אביב, ונוכח טענת העדר סמכות מקומית שהעלה הנתבע, הועבר התיק לבית משפט השלום בירושלים. ביום 26.1.12 הורה כב' הרשם הבכיר בן שלו על קבלת ההתנגדות וכן הורה לצדדים להגיש את כתבי טענותיהם.

בכתב הגנתו טען הנתבע כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, שכן בעלי הדין הם אחים.

התובע מתנגד להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה. לטענתו, הנתבע העלה את טענתו באיחור ושלא בהזדמנות הראשונה ועל כן הוא מנוע מלהעלותה כעת. כך, בבקשת ההתנגדות שהגיש הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל ביקש הנתבע להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בירושלים. בנוסף, לאחר שהועברה ההתנגדות לבית משפט השלום בתל-אביב והנתבע טען לחוסר סמכות מקומית, לא העלה את הנתבע את טענת חוסר הסמכות העניינית. עוד נטען, כי משהדיון בתובענה זו הועבר מבית המשפט השלום תל-אביב לבית משפט השלום בירושלים, הרי שלא ניתן להעביר את התובענה לערכאה אחרת, וזאת בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לגופו של עניין, טוען התובע, כי תביעתו הינה תביעה כספית בעלת אופי אזרחי גרידא שאין עילתה סכסוך בתוך המשפחה.

דיון והכרעה

סעיף 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, (להלן: "החוק") קובע כי ענייני משפחה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. סעיף 1(2) לחוק מגדיר עניני משפחה ככוללים, בין היתר, תובענה אזרחית בין אדם לבין משפחתו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה באשר יהא.

אין חולק כי בעלי הדין בתובענה שבפני הם בני משפחה, בהיותם אחים. השאלה שבמחלוקת היא האם מדובר בתביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. המדובר בשטר ניתן לתובע במסגרת חלוקת כספי עיזבון אמם המנוחה של בעלי הדין. אף התובע מציין במפורש בכתב תביעתו כי השטר ניתן על ידי הנתבע במסגרת חלוקת כספי עיזבון האם, וזאת משום שהנתבע קיבל סכום גבוה יותר מהחלק היחסי המגיע לו מתוך הכספים המזומנים שהיו בעיזבון. בנסיבות אלה, שעה שמדובר בסכסוך שמקורו בחלוקת כספי עיזבון ומשהנתבע העלה טענה כי חלוקת נכסי העיזבון הוסדרה בסופו של יום בהסכם סופי שמכוחו מנוע התובע לדרוש את פירעון השיק, הרי שמדובר בסכסוך שעילתו בתוך המשפחה ועל כן הסמכות העניינית לדון בו מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.

איני סבורה שהעובדה שהנתבע לא העלה את טענת חוסר הסמכות העניינית במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר מונעת ממנו להעלותה במסגרת כתב ההגנה שהגיש. טענה בדבר חוסר סמכות עניינית היא טענה היורדת לשורשו של ההליך, וניתן להעלותה בכל אחד משלבי הדיון, בכפוף לחריגים. במקרה זה, הטענה הועלתה לראשונה כבר בכתב הגנתו של הנתבע, בטרם התקיים דיון בתובענה, ועל כן לא ניתן לומר כי הנתבע העלה את הטענה בשלב מאוחר של ההליך, באופן שהוא מושתק מלהעלותה.

כך גם העובדה שהתיק הועבר מבית משפט השלום בתל-אביב לבית משפט השלום בירושלים אינה מונעת העברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, באשר העברה זו יש בה כדי להכריע בשאלת הסמכות המקומית בלבד, ולא בשאלת הסמכות העניינית.

התוצאה היא שאני קובעת כי הדיון בתובענה יועבר לבית משפט לענייני משפחה בירושלים. הדיון שנקבע ליום 30.4.12 מבוטל.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ב, 17 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.