ברוכשטין נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בעכו, אשר ניתן ביום 1.5.11 על ידי השופט א. קאופמן בתיק ת"ד 3460-06-09.

המערער הובא לדין בפני בימ"ש לתעבורה בגין העבירות של נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, (להלן – "הפקודה"), ביחד עם סעיף 38(2)(3) לפקודה, נהיגה בדרך הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, (להלן – "התקנות"),בצירוף סעיף 68 לפקודה וסעיף 38 (3) לפקודה ועבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות בצירוף סעיפים 68 ו- 38(3) לפקודה.

בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 14.3.09, בשעה 16:30 ברכבו בכביש מספר 85 מכיוון מזרח לכיוון מערב והגיע לצומת המרומזר של איזור התעשייה מעיליא, (להלן: "הצומת"). אותה עת מימין לכיוון נסיעת המערער הגיע לצומת רכב משא סגור מסוג רנו, (להלן: "הרנו"). המערער נהג ברשלנות בכך שבהגיעו לצומת, לא ציית לרמזור המוצב בכיוון נסיעתו, עבר את קו הצומת כאשר הרמזור היה אדום, חסם דרך נסיעת הרנו וגרם להתנגשות, (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נוסעת ברנו נחבלה חבלה של ממש באופן שנגרם לה בין היתר חתך במצח ונהגת הרנו נחבלה חבלה של ממש באופן שנגרם לה, בין היתר שבר בשליש עליון של עצם החזה. בנוסף, שלושה אנשים נפגעו וכלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.

בימ"ש לתעבורה הרשיע את המערער לאחר ששמע את הראיות בעבירות המיוחסות לו והטיל עליו 7 חודשי פסילה בפועל, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי על סך 1500 ש"ח.

ב"כ המערער מפנה את ערעורו כנגד חומרת הדין בלבד. טען כי בימ"ש לתעבורה לא התחשב בנסיבות התאונה ובנסיבותיו האישיות. ציין כי המערער אדם נורמטיבי, גרוש, אב לשני ילדים וסבא ל- 5 נכדים שתומך בהם כספית. הפנה לעברו התעבורתי, שלגישתו, אינו מכביד, כאשר הוא מחזיק ברשיון נהיגה מזה 48 שנים ולחובתו רק 26 הרשעות קודמות. עוד ציין כי רשיון הנהיגה נחוץ למערער לצורך פרנסת המשפחה.

לחילופין ביקש לסייג את הפסילה ולאפשר למערער להשתמש ברכב לצורכי עבודה בלבד ולו במחיר של החמרת יתר רכיבי גזר הדין.

ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות את הערעור ואין להתערב בענישה. הפנה לעובדות כתב האישום וציין כי המדובר בחציית רמזור אדום וגרימת תאונת דרכים בה נפצעה נוסעת רכב הרנו ונגרמה לה חבלה של ממש ונחבלו עוד 3 אנשים נוספים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר הדין של בית משפט לתעבורה, הרשעותיו הקודמות של המערער ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

המערער הורשע בעבירות חמורות שגרמו נזק לגוף ובנס לא נגרם נזק חמור יותר ממה שהתרחש בפועל. נהיגה רשלנית וכניסה לצומת ברמזור אדום עלולות לגרום לתוצאות טרגיות, שלשמחת כולם, לא התרחשו במקרה דנן.

בעבירות מסוג זה כבר נקבע עונש מינימום של פסילה וכי בנסיבות הענין ומבלי להתעלם ממכלול הנסיבות של המערער הרי שלא ניתן לומר שהעונש שהוטל עליו חורג במידה קיצונית המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. לענין התערבות ערכאת הערעור בענישה ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.1.2009); ע"פ 6681/09 אלחטיב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.2010) וע"פ מדינת ישראל נגד רמי מוסא ואח' (ניתן ביום 20.9.10) והפסיקה שהובאה שם.

זאת ועוד, בית המשפט הביע דעתו ביחס לתאונות מסוג זה והדגיש את הצורך לתרום את תרומתו לצמצום מקרים אלה ועל כך אמר בית המשפט בע"פ 360/07 וייסמן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 24.6.07):

"דובר כבר רבות בצורך של כל גורמי האכיפה והמניעה להירתם למלחמה הקשה בתאונות הדרכים הגובה קורבנות כה רבים. תפקידם של בתי המשפט הינו להרתיע באמצעות ענישה ממשית של הנוהגים ברשלנות בכבישים ומתעלמים מהסכנות הרבות הטמונות בכביש".

ראו גם, ע"פ 8266/06 קוביאקוב נ' מדינת ישראל, פסקה ה (ניתנן ביום 6.11.07 ).

תאונות הדרכים הפכו במקומותינו למכת מדינה ולתופעה מדאיגה שמחייבת ענישה הולמת ומחמירה וראוי שבית המשפט יתרום את חלקו במלחמה זו - (ראו רע"פ 4482/92 סיריה רפאל נ' מדינת ישראל פ"ד מו(5) 76, 83).

בבואי לבחון את העונש שהוטל על המערער על ידי בימ"ש לתעבורה, לא מצאתי כי הייתה סטייה מרמת הענישה המקובלת וכי בנסיבות העניין, העונש נראה סביר והולם.

לעניין עונש הפסילה בפועל ראה והשווה גם את הנסיבות לרע"פ 9159/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.11.09), בפסק דין זה, בימ"ש עליון לא נתן רשות ערעור על פסק דין בו הוטלו חמשה חודשי פסילה בפועל בגין נסיבות דומות ואף קלות יותר, לטעמי, כי לא כללו כניסה לצומת באור אדום.

וכעת לעניין הבקשה לסייג את עונש הפסילה:

כידוע, סיוג עונש הפסילה ייעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן ורק כאשר קיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיק הקלה נוספת בעונש הפסילה – לענין זה ראו סעיף 36א לפקודה.

בענייננו, נסיבותיו האישיות של המערער לא מהוות נסיבות חריגות שמצדיקות הקלה נוספת בעונש הפסילה.