החלטה
בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לממש הליכי מישכון ומכירה של רכב תוצרת שברולט, מס' רישוי 1309366 (להלן: "הרכב").
א. מבוא:
1.בין המבקשת למשיבה נכרת, ביום 6.1.09, הסכם לחכירת הרכב.
2.בהתאם לתנאי ההסכם התחייבה המבקשת לשלם למשיבה דמי חכירה כדלקמן:
א. מקדמה בסך 36,800 ₪, אגרת רישוי בסך 1,036 ₪ עמלת פתיחת תיק בסך 500 ₪.
ב. 30 תשלומים חודשיים בסך 459 ₪ כל אחד (שזמן פרעונם נקבע ל-10 לכל חודש עוקב).
ג. בתום תקופת החכירה ניתנה למבקשת אופציה לרכוש את הרכב תמורת סך של 46,000 ₪, ובמידה ולא תסכים לשלם את הסכום הנ"ל יהיה עליה להחזיר את הרכב למשיבה.
3.להבטחת קיום התחייבויות המבקשת כלפי המשיבה, ובהתאם לאמור בהסכם החכירה, מושכנו ושועבדו הזכויות ברכב לטובת המשיבה, ובהתאם נרשם משכון על הרכב ברשם המשכונות.
4.לצורך העברת התשלום החודשי ניתנה הוראת קבע בבנק לטובת המשיבה.
הוראת הקבע ניתנה דרך חשבון הבנק של נכדה של המבקשת.
5.אין חולק כי המבקשת שילמה למשיבה את התשלום הראשוני (מקדמה, אגרת רישוי ועמלת פתיחת תיק). כן אין חולק כי במהלך 9 החודשים הראשונים שולמו התשלומים החודשיים כסדרם באמצעות הוראת הקבע – סך של 459 ₪ כל תשלום.
6.עקב קשיים כלכליים של נכדה של המבקשת, לא כובדה הוראת הקבע לטובת המשיבה מחודש 10/09 (דהיינו לאחר 9 חודשים שבהם שולם התשלום החודשי באמצעותה).
7.המשיבה פנתה לבנה של המבקשת (להלן, ולשם הנוחות: "המבקש"), וביקשה ממנו להסדיר את החוב, דבר שנעשה על ידו בדרך של תשלום במזומן, ובדרך זו המשיך לפעול מאותו חודש (אוקטובר 2009) ועד חודש דצמבר 2010 – דהיינו - ביצוע התשלום החודשי בדרך של הפקדת כסף מזומן ישירות לחשבון הבנק של המשיבה.
8.הסכום שנדרש המבקש לשלם מידי חודש על ידי המשיבה היה סך של 528 ₪ לחודש, וסכום זה שולם על ידו (כאמור במזומן) במשך 14 חודשים – עד ליום 10/12/10 שאז שולם התשלום האחרון על ידו (תשלום שבוצע עבור חודש 11/10).
9.המבקש טוען כי בחודש 12/10 הבין שהוא משלם מידי חודש סכום הגבוה ב - 68 ₪ מהסכום החודשי שעליו לשלם בהתאם להסכם החכירה (נזכיר כי התשלום החודשי בהתאם להסכם החכירה עמד על סך של 459 ₪, ברם המבקש שילם מחודש 10/09 סך חודשי של 528 ₪).
לטענתו הוא פנה בענין זה למשיבה והתברר לו כי הסכום הנוסף שהוא משלם מידי חודש, הינו סכום שהמשיבה גובה בגין העובדה שהוראת הקבע שניתנה בתחילת ההתקשרות חזרה, זאת על אף שהמבקש משלם בזמן, מידי חודש, את הסכום במזומן.
10.מאחר ומדובר היה בתקופה בת 14 חודשים שבמהלכה שולם לשיטת המבקש תשלום עודף של 68 ש"ח, עמדה לזכותו בחודש 12/10, יתרת זכות של כ - 1,000 ₪ (68 ש"ח X 14 חודשים), ועל כן משפנתה אליו נציגת המשיבה בחודש ינואר 2011, ודרשה ממנו לשלם את התשלום החודשי שלא שולם לחודש 12/10, הודיע, לטענתו, כי אין בכוונתו לשלם בשל יתרת הזכות שבה הוא מצוי.
11.משלא שולמו על ידו התשלומים החודשיים לחודשים דצמבר 2010 וינואר 2011, פתחה המשיבה ביום 21.2.11 תיק כינוס נכסים בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע, ובקשה למכור את הרכב המשועבד.
המשיבה טוענת כי במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל עמדה יתרת חוב הפיגורים של המבקשת על סך של 1,666 ₪ (תשלום בגין שלושה חודשים: דצמבר, 2010, ינואר ופברואר 2011), ואילו החוב המלא לסילוק עמד על סך של 50,170 ₪ - סכום האופציה שהיה על המבקשת לשלם לו היתה מבקשת בסיום תקופת ההתקשרות (7/11) כי הרכב יעבור לבעלותה.
