ברוך נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1. לפניי בקשה לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן-"חוק' הפיצויים") – להבאת ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי, בעניין הנכות שנגרמה לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 13.3.11

2. התובעת ילידת 1993 נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.3.2011, התאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן עמדה התובעת בפני וועדה רפואית של המל"ל כאשר הועדה הרפואית לערערים במל"ל קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 34 (א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) התשט"ז 1956.

3. הנתבעת פנתה לבית המשפט בבקשה להבאת ראיות לסתור בגין קביעת המל"ל לנכות בשיעור 10%.

התובעת החלה את השרות הלאומי באחד מסניפי המל"ל.

לטענתה, הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה כי לתובעת לא נותרה נכות נפשית צמיתה.

לא ברור מתי ארעה התאונה הנוספת, שלטענת הנתבעת לא היתה קלה ויתכן ותרמה תרומה נוספת לנכותה הנפשית.

קביעת המל"ל נשענת על דברי התובעת שיש לה אינטרס לייחס את הנכות לתאונה הראשונה.

חלק מהתיעוד הרפואי לא עמד בפני הועדה, ומן התיקים הרפואיים שהתקבלו בעניינה של התובעת עולה כי לתובעת היה עבר נפשי משמעותי.

הנתבעת מבקשת לאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולמנות לתובעת מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה לבירור הסוגיה.

4. התובעת בתשובתה טוענת כי הבקשה לא נסמכת על פגם שנפל בעבודת הועדה או על קיומו של אחד מהתנאים המתירים הבאת ראיות לסתור.

אין רלבנטיות לטענה כי החלה את שרותה הלאומי במל"ל אשר שונים בתכלית בזמן ובמקום מקביעת ועדה הערערים.

לטענת התובעת קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון בוטלה ע"י ועדת הערערים.

מקריאת פרוטוקול ועדת הערערים עולה כי בפני הועדה עמד דו"ח משטרה לפיו התאונה הנוספת ארעה ב-24.8.11.

תיקה הרפואי המלא מקופת חולים עמד לנגד עיני הועדה, אשר קבעה כי התאונה הראשונה היא הטראומטית ויש לייחס את מלוא הנכות לתאונה זו. למסמכים אשר צורפו אין רלבנטיות להחלטת הועדה.

דיון

5. סעיף 6ב לחוק הפיצויים מורה כדלקמן:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהפסיקה הענפה נראה כי היתר להבאת ראיות לסתור נכות שנקבעה על-פי דין, יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. והפסיקה עמדה, בקווים כללים, על שני סוגי טעמים לכך:

"(א) טעמים משפטיים, כגון: אם נראה לבית המשפט, כי ההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, כגון תרמית, קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי);