ברוך נ' מדינת ישראל-משרד התחבסורה -אגף הרישוי

פסק דין

ביום 4.10.09 נשלחה לעותר הודעה בדואר רשום ולפיה החליטה הרשות המוסמכת לפי תקנה 547(א) לתקנות התעבורה על פסילת רשיון הנהיגה של העותר בשל הצטברותן של נקודות בגין עבירות תנועה שביצע.

ביום 21.3.10 התקיים שימוע במשרד הרישוי. העותר הופיע עם בא כוחו והשמיע את טענותיו. במעמד זה ביקש דחייה בת חצי שנה להפקדת רשיונו, והמשיב נעתר לו. בידי העותר ניתן רישיון נהיגה זמני עד ליום 19.9.10.

ביום 21.9.10 הגיש העותר את עתירתו, ובה הוא טוען כי ההחלטה להורות על פסילת רשיונו ניתנה שלא כדין, תוך שהוא מתאר התכתבות שהייתה לו עם משטרת ישראל בעניין הניקוד שנצבר לחובתו. אלא שגם התכתבות זו באה על סיומה במהלך חודש אפריל 2010. העותר לא השלים עם עמדת המשטרה ופנה פעם נוספת למשרד התחבורה ביום 27.4.10. על פנייה זו לא קיבל מענה.

כאמור, רק לאחר שהיה על העותר להפקיד את רשיונו, וכעבור חודשים רבים ממועד מתן ההחלטה לאחר שימוע, בחר העותר לפנות לבית המשפט בעתירה. המדובר בשיהוי שלא בא לו הסבר, וטענת העותר לפיה פנה מספר פעמים לרשות הרישוי לאו טענה היא. כבר נפסק כי עותר אינו יכול להתגבר על טענת שיהוי על ידי פנייה חוזרת ונשנית אל הרשויות, על מנת לבקש מהן לשוב ולשקול את פנייתו (בג"צ 410/78 מילס יששראל בע"מ נ' שר האוצר (פ"ד לג(1) 271). די בכך כדי לדחות את העתירה.

יתרה מזאת, כעולה מכתב התגובה שהגיש המשיב עולה, כי העותר צרף לעתירתו תדפיס ניקוד לנהג מתאריך 21.3.10, כאשר העבירה האחרונה הרשומה בו היא מיום 29.8.08. על יסוד תדפיס זה טוען העותר בעתירתו כי טעות בידיה של רשות הרישוי וכי לנוכח הניקוד ותקופת הצבירה עליה לבטל את אמצעי הפסילה שהושת עליו. אלא שמתברר, כי לחובת העותר נרשמו מאז 14 נקודות נוספות, בגין עבירות שבוצעו ב- 1.9.09 ו-2.12.09. עבירות אלה הפכו חלוטות זמן רב בטרם הוגשה העתירה, והעלמת עובדה זו מידיעת בית המשפט מהווה אי ניקיון כפיים בולט. גם מטעם זה יש לדחות את העתירה.

גם לגוף העניין לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת רשות הרישוי. כמפורט בתגובת המשיב, בין השנים 2004-2008 צבר העותר 36 נקודות. סלע המחלוקת הוא בנוגע לעבירה שבוצעה בתאריך 8.3.04, אשר ההרשעה בגינה הייתה ביום 8.6.04, והיא נרשמה ביום 11.11.04. משכך, הקורס הייעודי שביצע העותר ביום 25.10.04, התייחס רק לעבירות שבוצעו עד שנת 2003 ואשר בגינן צבר העותר 24 נקודות. משכך, הקורס הייעודי הנ"ל לא בוצע כאמצעי תיקון על העבירה ממרץ 2004, שהרי רשות הרישוי טרם עודכנה באותו מועד על ביצועה. כך או כך, בינתיים ביצע העותר עבירות נוספות אשר בגינן צבר עוד 14 נקודות. מכאן, שגם לו צדק העותר בטענתו לעניין העבירה נשוא המחלוקת, כאילו היה בקורס הייעודי כדי למחוק אותה, הרי שהרשות מוסמכת להורות על אמצעי הפסילה, בשל הנקודות שהמשיך לצבור. מאחר שהעותר המשיך לבצע עבירות תעבורה גם לאחר הקורס הייעודי ובתוך "תקופת הצבירה" על פי התקנות, בדין הוטלה עליו פסילה, ואין בעובדה שהרשות עודכנה בדבר העבירה ממרץ 2004 באיחור, לאחר ביצוע הקורס הייעודי, כדי להעלות או להוריד בנסיבות אלה. לא למותר להוסיף כי כעולה מתגובת המשיב העותר לא ביצע קורסים נוספים אליהם זומן במהלך השנים, לנוכח צבירת העבירות הנמשכת, ומכאן שתקופת הצבירה מתחילה לכל המאוחר, גם לשיטת העותר, כבר ביום 22.2.05. מאחר וביצוע הפסילה ימחק גם את שתי העבירות שנרשמו לחובת העותר לאחר מועד ההודעה על הטלת הפסילה, הרי שממילא יש הצדקה להחשיבן כעבירות רלבנטיות לצורך נקיטת האמצעי הנדון.

סוף דבר, העתירה נדחית מן הטעמים המפורטים לעיל.

העותר ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום, ט' חשון תשע"א, 17 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.