ברוך נ' ביטוח ישיר, חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

המחלוקת אשר בית המשפט נדרש להכריע בה בתיק זה היא, האם מנועה הנתבעת מלטעון כי מכירת הרכב נושא התביעה לצד ג', הביאה לפקיעת פוליסת הביטוח אותה רכש התובע מהנתבעת וכפועל יוצא מכך לשלילת זכאותו לתגמולי ביטוח עקב גניבת הרכב. זאת בשל כך שהטענה לא פורטה במכתב הדחייה אותו שלחה הנתבעת אל התובע. תשובה חיובית לשאלה זו תוביל לקבלת התביעה, ותייתר את הצורך לדון בטענת הנתבעת.

השתלשלות העניינים הרלוונטית בתמצית

אמו של התובע הייתה הבעלים של רכב מסוג שברולט. הנתבעת הנפיקה פוליסת ביטוח מפני נזקי גניבה על שם התובע. הרכב נגנב ביום 02/08/08 עת היה בחניה. האירוע דווח לנתבעת. ביום 24/09/08, הודיעה המשטרה לתובע כי הרכב נמצא כשהוא במצב ירוד ועם פגיעות קשות. התובע פנה אל הנתבעת בבקשה לפצותו, אולם זו דחתה את פנייתו ונימקה את סירובה בכך שהרכב לא עמד בסמוך לביתו של מי שהחזיק ברכב. בעקבות האמור, הוגשה התביעה.

בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי הרכב נושא התביעה, נמכר על ידי התובע מספר חודשים לפני כן, במאי 2008. לאור זאת, עם מכירת הרכב פקעה פוליסת הביטוח אצל הנתבעת. לטענתה, העובדה שבכתב התביעה לא צוינה ולו ברמז עובדה מהותית זו של מכירת הרכב, עולה כדי מרמה, אשר יש בה לבדה כדי להוביל לדחיית התביעה. יתרה מכך, חוזה הביטוח הוא חוזה אישי בין המבוטח לבין המבטחת. המבוטח אינו יכול לכפות על הנתבעת לכרות עבורה חוזה ביטוח עם צד ג' ללא ידיעתה והסכמתה. סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח קובע, שחובתו של המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב. משהרכב יצא מבעלותו של המבוטח ונמכר לאחר, לו עצמו לא נגרם כל נזק בגין אובדן הנכס. גם נוסח הפוליסה שבין הצדדים, שולל המחאה לאחר מבלי להודיע למבטחת. בסעיף 4 לתנאים הכלליים בפוליסה, נכתב שעל המבוטח להודיע למבטח במשך תקופת הביטוח על כל שינוי שחל בעניין מהותי מיד עם היוודע לו על כך. לא גילה המבוטח למבטח שינוי כזה, יהיה המבטח רשאי לבטל את הפוליסה או להקטין את היקף חבותו על פי הוראות החוק. בהתאם להוראות הפוליסה זהות הבעלים או המחזיקים ברכב דרך קבע הנו עניין מהותי.

בתחילה הוגשה התביעה על ידי אמו של התובע, היא הבעלים הרשום של הרכב. בהסכמת הצדדים, תוקן כתב התביעה כך שבמקומה בא כתובע בנה, הוא מר חיים ברוך.

הצדדים הגישו תצהירים. מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהיר של מר גבריאל אלול, אשר נטען כי לו נמכר הרכב. מטעם הנתבעת, הוגש תצהירו של חוקר, אשר חקר את המקרה מטעם הנתבעת וגבה מהמעורבים הודעות. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בדיון מיוחד שהתקיים לשם כך.

טענות התובע הרלוונטיות לשאלה שבמחלוקת

התובע טען, כי הנתבעת מנועה מלטעון טענות שלא פורטו במכתב הדחיה. מאחר שבמכתב הדחיה לא נטען כי הרכב נמכר ובשל כך פקעה הפוליסה, הרי שהנתבעת מנועה מלהעלות טענה זו במסגרת ההליכים המשפטיים.

טענות הנתבעת הרלוונטיות לשאלה שבמחלוקת

התובעת לא הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה ולא הגישה בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה ולכן אין היא יכולה לטעון כי הנתבעת מנועה מלהעלות טענה זו.

בנוסף התנהגות התובע מהווה מרמה וגובלת בפלילים. הנתבעת טענה בסיכומיה, כי במהלך חקירתם הנגדית של התובע והעד מטעמו נתגלה שעדויות אלה רצופות בשקרים. כן נתגלה שהתובע, אשר לאור טענת הנתבעת להעדר כיסוי ביטוחי, חשש כי ההסכם אותו הוא כרת עם רוכש הרכב הנטען, יסבך אותו, השמיד את ההסכם על מנת שלא ניתן יהיה לעיין בו. התנהלות זו של התובע, מצדיקה את שלילת זכותו לקבלת תגמולי ביטוח. יתרה מכך מאחר שהתובע בחר בדרך פסולה שנגועה במרמה, הרי שאין צורך לפרט טענה זו במכתב הדחייה וניתן להעלותה בכל עת.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות ואת טיעוני באי כוח הצדדים, אני קובע כי הדין עם התובע.

התובע רשאי לטעון שהנתבעת מנועה מלהעלות טענה שלא פורטה במכתב הדחייה

אף שהיה נכון שהתובע יגיש במקרה דנן כתב תשובה לכתב ההגנה או יגיש בקשה נפרדת למחיקת סעיפים מכתב ההגנה בהן פורטה הטענה, אותה לשיטתו מנועה הנתבעת מלטעון כאמור לעיל, אני סבור כי אין מקום לחסום את התובע מלהעלות טענתו. מדובר בטענה משפטית במהותה, אשר ניתן להעלותה גם במועד מאוחר יותר.

יש לציין שהטענה הועלתה על ידי התובע עוד לפני שהתקיים קדם המשפט האחרון בתיק וזמן רב לפני שהתקיימה ישיבת ההוכחות, כך שלנתבעת הייתה אפשרות להיערך לדיון בטענה זו ולנסות להדוף אותה.

בתצהיר התובע שהוגש לתיק בית המשפט ביום 24/03/2011 הוא טען בסעיף 18 כי הנתבעת מנועה מלטעון טענות, אשר לא פורטו במכתב הדחייה.

בפתח דיון ההוכחות אשר התקיים ביום 27/12/2012, אמר ב"כ התובעת, כי הוא חוזר על הטענה אותה הוא העלה לדבריו, בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת פליגלמן אשר דנה בתיק קודם לכן ואשר בו נכח מטעם הנתבעת עו"ד לירון אוליאל. ב"כ הנתבעת עו"ד טל בר משה, התרעם על אמירת הדברים, אשר לדבריו לא מצאו ביטויים בפרוטוקול הדיון, שנוהל בפני כב' השופטת פליגלמן.

עיינתי באותו פרוטוקול. מדובר בדיון שהתקיים ביום 01/05/2011. בפתח הדיון הודיע ב"כ התובע כי התובע הגיש את תצהיריו. מנגד הודיע ב"כ הנתבעת כי העדות היחידה מטעם הנתבעת הינה עדותו של החוקר. בהחלטתה קבעה כב' השופטת פליגלמן, כי מאחר שהצדדים אינם מגיעים לעמק השווה יש לקבוע את התיק להוכחות. אף שאין בפרוטוקול הדיון איזכור מפורש לטענה, הרי מאחר שטענה זו נטענה בתצהיר התובע, אשר באותו מועד כבר היה בתיק בית המשפט ונמסר לנתבעת, הרי שחזקה היא שהנתבעת הייתה מודעת באותו מועד לטענה. יש לציין שדיון ההוכחות התקיים כשנה ושמונה חודשים לאחר אותו דיון. בנסיבות אלה נחה דעתי כי הנתבעת לא הופתעה מהטענה וכי ניתנה לה ההזדמנות להתמודד עם טענה זו. לפיכך אדון בה לגופו של עניין.