ברוך נ' אמויאל

החלטה

לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשה של המבקש לקבוע כי התנגדותו מוגשת במועד מחמת אי המצאה חוקית של האזהרה לידיו.

בהחלטה נסמכתי על סעיף 7 (ג1) לחוק ההוצאה לפועל לקבוע כי ניתן למנות את מועד המצאת האזהרה למבקש ממועד הגשת בקשה על ידו בתיק ההוצאה לפועל שפתח נגדו המשיב. הסעיף הנ"ל קובע כי " הגיש החייב בקשה בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו, יראו אותו כמי שהומצאה לו האזהרה בהמצאה מלאה ביום הגשת הבקשה האמורה, אלא אם כן הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת." בהחלטה נקבע כי רשם ההוצאה לפועל לא הורה אחרת, ומכאן שאין מניעה לראות במועד הגשת הבקשה כמועד המצאת האזהרה וזאת גם אם נניח, מבלי לפסוק, כי בהמצאתה הפורמאלית של האזהרה נפלו פגמים כאלה ואחרים.

המבקש הגיש בקשה זו לעיון חוזר ובה הוא מלין בין היתר על כך שהחזקה בסעיף 7 (ג1) אינה חזקה חלוטה אלא חזקה הניתנת לסתירה. עוד מסב המבקש את שימת הלב לבעייתיות שנפלה בהחלטותיו של רשם ההוצאה לפועל, הסותרות לטענתו האחת את רעותה והוסיף וטען טענות נוספות בנוגע להמצאת האזהרה לאביו.

ב"כ המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה. ראשית נאמר כי הליך של "עיון חוזר" כלל אינו מעוגן בסדרי הדין וככל שהמבקש מבקש להשיג על ההחלטה היה עליו להגיש ערעור. שנית, נאמר כי גם אם נניח כי קיימת סמכות לעיין בשנית בהחלטות שניתנו הרי שהדברים אמורים בעיקר בהחלטות ביניים שלגביהן השתנו הנסיבות וכפועל יוצא נוצר צורך בשינוי ההחלטה. במקרה זה אין מדובר בהחלטת ביניים ואין כל שינוי נטען בנסיבות. עוד נאמר כי נוכח קביעת בימ"ש כי יש למנות את המועד להגשת ההתנגדות ממועד הגשת בקשת המבקש בתיק ההוצאה לפועל והיעדר דיון בסוגיות העולות מהמצאתה הפורמאלית (הנטענת) של האזהרה למבקש, אין מקום לקיים דיון בנושא זה במסגרת "עיון מחדש" ומדובר למעשה בניסיון לבצע מקצה שיפורים והרחבת חזית. עוד נאמר כי "שגגתו" של רשם ההוצאה לפועל עושה למעשה חסד של אמת עם המבקש שכן אילו לא היה רשם ההוצאה לפועל מבטל את החלטתו להעברת הדיון לבית המשפט, היה נוצר מצב לפיו בפני בית המשפט לא הייתה מונחת להכרעה התנגדות לביצוע שטר ודרכו של המבקש הייתה מסתיימת באותו מועד גם אילו הייתה בקשתו להארכת מועד מתקבלת על ידי בית המשפט.

דיון והכרעה

לא מצאתי מקום "לעיין מחדש" בהחלטתי הדוחה את בקשת המבקש וזאת בהנחה כי הליך זה כלל אפשרי על פי סדרי הדין. אנמק.

מבקשת המבקש עולה כי הוא מלין על שלושה אלה: (א) על החלתו של סעיף 7(ג1) לחוק ההוצאה לפועל כחזקה חלוטה שעה שאין הדבר כך; (ב) על פגמים שנפלו בהחלטותיו של רשם ההוצאה לפועל; (ג) על כי לא קוים דיון בשאלה אם נסמך המשיב על אישורי מסירה כוזבים.

תחילה אומר, כי אין חולק כי לא חל כל שינוי בנסיבות המקרה מאז מתן ההחלטה כך שהאפשרות לשוב ולעיין בהחלטה על בסיס זה, אילו היה מדובר בהחלטה הנתונה לשינוי עם שינוי הנסיבות, אינה קיימת.

המבקש מלין על כך שנקבע, למעשה, כי החזקה בסעיף 7 (ג1) לחוק ההוצאה לפועל היא חלוטה בעוד שאין הדבר כך. בהחלטה לא נקבע אם מדובר בחזקה חלוטה אם לאו. כל שנקבע בעניין זה הוא, כי לרשם ההוצאה לפועל סמכות בעניין קביעת מועד אחר כמועד בו הומצאה למבקש האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ולאו דווקא המועד בו הוגשה בקשת המבקש הראשונה בתיק ההוצאה לפועל. מכך לא ניתן ללמוד כי במקרה כזה לא ניתן לעשות שימוש בחזקת הידיעה העולה מסעיף 7(ג1) לחוק ההוצאה לפועל על מנת לקבוע כי למצער הומצאה למבקש האזהרה במועד הגשת בקשתו בתיק ההוצאה לפועל. מעבר לנדרש אוסיף, כי גם אם נניח כי שגגה יצאה תחת ידי בעניין זה, אין בכך עניין לעיון חוזר אלא עניין לערעור על ההחלטה השגויה, לשיטת המבקש.

טענה נוספת מתייחסת להחלטות רשם ההוצאה לפועל. החלטותיו של רשם ההוצאה לפועל לא היוו שיקול או נימוק במתן ההחלטה נשוא העיון החוזר ולא ברור איזו תועלת תצמח למבקש מ"עיון חוזר" בעניין שכלל לא נדון וממילא לא הוכרע. גם אם היה מקום להידרש לסתירות הנטענות בהחלטותיו של רשם ההוצאה לפועל הרי שאי התייחסות אליהן היא טענה ערעורית באופיה שהמקום להעלותה הוא בהליך ערעור.

הטענה השלישית היא, כי לא קוים דיון בשאלת אישורי המסירה הכוזבים (לטענת המבקש). טענה זו תמוהה בעיני שכן בהחלטה הונח מבלי לפסוק, לצורך הדיון, כי קיימים פגמים המאיינים את תוקפו של אישור המסירה הפורמלי עליו נסמך המשיב. נוכח הנחה זו המניחה למעשה את המבוקש מבחינת המבקש (אך מגיעה בסופו של יום לתוצאה אחרת) לא ברורה נפקות הטענה כי לא קוים בעניין דיון.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 750 ₪.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ב, 10 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.