ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
15486-09-09
02/01/2012
|
בפני השופט:
שרון גלר
|
- נגד - |
התובע:
אהרן ברוך באמצעות ב"כ עו"ד ביטון
|
הנתבע:
יעיר אורבוך באמצעות ב"כ עו"ד אוריין
|
פסק-דין |
פסק דין
א. כללי
עניינו הליך זה תביעה כספית על סך 85,191 ש"ח, שהגיש התובע, אהרון ברוך (להלן: "התובע"), מתווך מקרקעין, לתשלום דמי תיווך וכן לתשלום פיצוי מוסכם הקבוע בהסכם התיווך, בגין עסקת רכישה של בית מגורים ברחוב רוזן 10 בשכונת רמת חן ברמת גן, הידוע כגוש 6143 חלקה 308 (להלן: "הנכס"), אותו רכש יעיר אורבוך (להלן: "הנתבע").
מטעם התובע העידו בהליך זה התובע עצמו וכן עו"ד נילי הרפז. מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו וכן, המתווך מר אביגדור גזית ושמאית המקרקעין גב' שולי קרגולה. העדים יכונו להלן בשמות משפחתם.
ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין הוספו. ההפניות לעדויות בחקירה נגדית הינן לעמוד/שורה בפרוטוקול הדיון.
ב. הרקע העובדתי
תמצית האירועים אשר ברקע הליך זה הינה כדלקמן:
ביום 3.5.2009 נחתם בין התובע לנתבע הסכם להזמנת שירותי תיווך (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: "הסכם התיווך"). בהסכם התיווך צוין, כי ההתקשרות בין הצדדים הינה ביחס לשלושה נכסים בשכונת רמת חן, המצויים ברחובות רוזן 10, דניאל 16 ומצדה 53, כולם בשכונה זו. כן נקבע בהסכם התיווך, כי דמי התיווך שישולמו הינם בגובה של אחוז וחצי משווי העסקה, בתוספת מע"מ כחוק.
עוד באותו היום, ולאחר החתימה על הסכם התיווך, ערכו התובע והנתבע סיור ברכבו של התובע בשכונת רמת חן. במהלך סיור זה, נערך על ידם ביקור בנכס ברחוב מצדה 53, והתובע אף הראה לנתבע את הנכסים הנוספים, כולל הנכס נשוא ההליך, אך זאת במבט מבחוץ וללא כניסה פיזית לנכסים אלו.
ימים מספר לאחר מכן, ביום 7.5.2009, נערכה שיחת טלפון בין הצדדים, בה ביקש הנתבע מהתובע, כי ימציא לידיו את פרטי הנכס נשוא ההליך, הוא הנכס ברח' רוזן 10, וכן את תוכניות הנכס בעירית רמת גן.
חלפו שלושה ימים נוספים, וביום 10.5.2009 נשלח מסרון מאת הנתבע אל התובע, בו התבקש התובע לבדוק האם ניתן להיכנס למשא ומתן בנוגע לנכס, או שמא נכס זה כבר נמכר.
התובע השיב לפניה זו במסרון מטעמו, בו נאמר כי: "...כנראה שהנכס ברוזן כבר לא אקטואלי אעדכן אותך בוודאות ברגע שאדע...".
מספר ימים לאחר קבלת ההודעה הנ"ל במסרון מאת התובע, פנה הנתבע ישירות לבעלת הנכס וניהל איתה משא ומתן לרכישתו.
ביום 21.5.2009 חתם הנתבע עם בעלת הנכס על הסכם לרכישת הנכס (להלן: "עסקת הרכישה").
מכאן ההליך שלפניי, אשר ביסודו מחלוקת בין הצדדים ביחס לזכותו של התובע לתשלום דמי תיווך בגין עסקה זו.
ג. טענות הצדדים
ג 1. טענות התובע
לטענת התובע, הנתבע התחייב כלפיו בהסכם התיווך להזמנת שירותי התיווך, וכבר במעמד ההסכם הוצגו לנתבע על ידי התובע הנכסים נשוא ההתקשרות, ביניהם הנכס נשוא ההליך. לטענתו, הימנעותו של הנתבע מלהיכנס לחצר הנכס דנן בסיור הראשוני, הייתה מכוונת ונועדה להכשיר את הקרקע להתחמקות עתידית מתשלום דמי התיווך בגין העסקה.
כן טען התובע, כי עוד בטרם נחתם הסכם התיווך עם הנתבע, ניהל התובע משא ומתן עם בעלת הנכס הנוגע למחירו של הנכס והמחיר שסוכם ביניהם לבסוף הוא המחיר שהוצג אף לפני הנתבע, כך שמעבר לאיתור הנכס באמצעות התובע, הנתבע אף נהנה מפעולותיו המקדימות של התובע ביחס למחיר הנכס וקיבל לידיו "עסקה מוכנה" גם במישור המחיר.
לטענת התובע, בנסיבות הנדונות יש לראות בו את "הגורם היעיל" המובהק לעסקה, כמשמעותו בסעיף 14 (ג) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק המתווכים"), וזאת מהטעמים הבאים: הוא בעל רישיון תיווך תקף; הנתבע לא שילם דמי תיווך כלל בעסקה זו לגורם כלשהו; התובע הוא זה שהציג את הנכס לנתבע לראשונה בעת הסיור שערכו בשכונת רמת חן ביום החתימה על הסכם התיווך ואף נסע לשם עימו במיוחד; התובע מסר לנתבע את מספרי הטלפון של בעלת הנכס והשוכרת שהתגוררה בנכס באותה עת וכן מסר לנתבע את מחירו של הנכס, פרטים שאפשרו לנתבע לקדם את העסקה ולהשלימה.