פסק דין
השאלות העומדות לדיון הן:
האם על הנתבע לשלם לתובע את הסך 8,500 ₪ בגין מצג מטעה אודות המרחק שנסע רכב אותו קנה באמצעותו? אם כן;
האם על צד ג' לשפות או לפצות את הנתבע בגין כל סכום אותו יחוייב הנתבע לשלם לתובע?
כללי:
בעלי הדין:
בכל זמן הרלוונטי לתביעה:
מר ברוך יוסי (להלן-"התובע") התגורר במושב בית חשמונאי;
מר דומברובסקי רוסלן (להלן-"הנתבע") ניהל עסק למכירת כלי רכב משומשים;
מר קובלוב יורי (להלן-"הצד השלישי") החזיק ברכב C.M.G סונומה שהוא רכב משא בלתי אחוד סגור (להלן-"הרכב");
הרכב היה רשום על שם חברת י.ל. פילים בע"מ.
מכירת הרכב:
הנתבע פרסם מודעה באינטרנט על מכירת הרכב. התובע פנה אל הנתבע על מנת לנהל מו"מ לרכישת הרכב. הנתבע הציג בפני התובע נתון שהרכב נסע 160,000 ק"מ. בעקבות כך הסכים התובע לרכוש את הרכב בתמורה לסך 25,000 ₪. מוסכם על כל הצדדים שבעת מכירת הרכב לתובע, מד המהירות ברכב לא היה תקין.
בעת ביצוע העסקה בפועל התייצב הצד השלישי במגרש המכוניות של הנתבע, חתם על מסמכי העסקה, והצדדים נפרדו לשלום.
לאחר שהתובע החל ליסוע ברכב, החלו להתגלות תקלות ברכב. התובע פנה למוסך של יבואנית הרכב, על מנת לתקן את הרכב באופן הטוב ביותר. במוסך אליו פנה התובע התברר כי ביום 1.11.07 הוכנס הרכב לתיקון במוסך יבואנית הרכב, וכבר אז נרשם שהרכב נסע מרחק של 210,000 ק"מ. לאור מידע זה פנה התובע אל הנתבע על מנת שישיב לו את הסך 7,500 ₪, שהוא הסכום שלדעתו ירד ערכו של הרכב בנסיעה של 60,000 ק"מ נוספים לאלה שהוצגו בפניו עובר לרכישת הרכב.
טענות הצדדים:
לאחר שהנתבע סירב לדרישתו של התובע, הגיש התובע את תביעתו זו כנגד הנתבע לתשלום הסך 8,500 ₪ (7,500 ₪ בגין ירידת ערך הרכב והסך 1,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב), כאשר עילות התביעה כנגד הנתבע הינן חוסר תום לב וטעות חוזית עקב הטעיה. כן מסתמך התובע על חוק הגנת הצרכן.
בכתב הגנתו טען הנתבע כי הוא לא היה בעל הרכב בעת מכירתו, אלא אך ורק תיווך בין הצד השלישי לבין התובע, וכי בעת מכירת הרכב ידע התובע שמד האוץ (הספידומטר) ברכב אינו תקין, ובגין כך קיבל התובע הנחה ממחיר הרכב.
הנתבע הגיש הודעה לצד ג' כנגד הצד השלישי בטענה שהוא הסתיר ממנו מידע. הצד השלישי טען שהרכב נסע לכל היותר עו 10,000 ק"מ מעבר לרשום במד האוץ.
העדויות: