תא"ק
בית משפט השלום פתח תקווה
|
5149-09-12
20/06/2013
|
בפני השופט:
ניצה מימון שעשוע
|
- נגד - |
התובע:
ספירה פולדיאן (נתבעת 2)
|
הנתבע:
1. אבי פלד (נתבע 1) 2. גלעד ברוך (תובע) 3. דוד ברוך (תובע) 4. אברהם ברוך (תובע)
|
|
החלטה
בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מטעם המבקשת (נתבעת 2).
התביעה
התובעים הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעים בטענה כי הם חבים להם דמי שכירות בהתאם להסכם שכירות שנחתם בין הצדדים.
התובעים טענו כי ביום 6.4.12 חתם הנתבע 1 על הסכם שכירות לשכירת דירתם בשם הנתבעת 2, שהינה אימו.
נטען כי הנתבע 1 הציג יפוי כח נוטריוני מיום 18.2.10, ולפיו הוא חתם על ההסכם בשם אימו במטרה שתתגורר בדירה.
נטען כי בשלב מאוחר יותר התברר כי יפוי הכוח היה מזויף וכי הנתבע 2 חתם על הסכם השכירות ללא הרשאה מצד אימו.
בהתאם להסכם נקבע כי דמי השכירות יועמדו על 5,200 ₪ לחודש, למשך 14 חודשים. הנתבע 1 מסר לתובעים 12 שיקים. נטען כי בחודש 8/12 סורב השיק בגין חשבון סגור, ועל כן הוגשה תביעה בגין יתרת התשלומים ע"פ החוזה ובגין הפרות נוספות של ההסכם.
בקשת הנתבעת 2 לדחיה על הסף
בשם הנתבעת 2 הוגשה ע"י עמותת ש.פ.ר – עמותה למען שירותי אפוטרופסות, במינוי מטעם הסיוע המשפטי, בקשה לדחיית התביעה כנגדה על הסף.
בבקשה נטען כי הנתבעת 2 הינה אישה קשישה כבת 93, המתגוררת במוסד סיעודי, כשהיא אינה מתמצאת בזמן ובמקום. לנתבעת מונה אפוטרופוס לגוף ולרכוש, עמותת ש.פ.ר, החל מיום 20.3.11.
נטען כי הנתבע 1 חתם על הסכם השכירות באמצעות יפוי כוח נוטריוני מזויף, ופעל בהעדר הרשאה, לאור מינוי אפוטרופוס לנתבעת כאמור לעיל.
במצב זה נטען כי הסכם השכירות אינו מחייב את הנתבעת.
ב"כ הנתבעת 2 טענה כי יש לדחות את התביעה לאור קיומו של מעשה בית דין, לאחר שביום 26.11.12 נדחתה על הסף תביעה לפינוי מושכר שהוגשה ע"י התובעים כנגד הנתבעים בתא"ח 4763-09-12.
בפסק הדין נקבע כי -
"מסתבר כי הנתבע 1 חתם בשמה של אימו על הסכם השכירות, כאשר לא היה מוסמך לעשות כן היות שזמן רב קודם לכן כבר הוכרזה כפסולת דין ומונה לה אפוטרופוס... הנתבע 1 מאשר כי ידע בעת החתימה על החוזה כי לאימו מונה אפוטרופוס."
במצב זה תביעת הפינוי כנגד הנתבעת 2 נדחתה.
ב"כ הנתבעת 2 טענה כי מאחר ותביעה זו מתבססת על אותו הסכם שכירות, מדובר למעשה באותה עילת תביעה, ועל כן מתקיים במקרה זה מצב של "השתק עילה".
נטען כי בהתאם לקביעת בית המשפט בתיק הפינוי, הרי שהנתבע 1 חתם על הסכם השכירות ללא הרשאה מצד הנתבעת 2 ועל כן אין היא מחויבת על פיו, ויש לדחות התביעה כנגדה על הסף.
נטען כי התובעים פעלו שלא כדין בעצם הגשת התביעה כנגד הנתבעת 2 לאחר שידעו כי הנתבע 1 פעל ללא הרשאה ותוך זיוף יפוי הכוח הנוטריוני.