ברויער נ' חברת שוקן בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה לפטור מתשלום אגרה.

המבקש הגיש כנגד המשיבים תביעה שעילתה לשון הרע. בכתב התביעה נטען כי ביום 18.4.08 פורסם מאמר בעיתון הארץ ובשנת 2011 הוציאה המשיבה 4 ספר שנכתב על ידי המשיב 2. המבקש טוען, כי המאמר והספר היו רצופים דברי לשון הרע אודות המבקש בקשר לאירועים שהתרחשו לפני עשרות שנים בחברון. מכאן התביעה לפיצויים בגין לשון הרע. המבקש העמיד את סכום הפיצוי לו הוא זכאי על סך של 1,000,000 ₪.

בד בבד הגיש המבקש בקשה לפטור מתשלום אגרה. בתצהיר התומך בבקשה, נטען כי המבקש הינו נכה המתקיים מקצבת המוסד לביטוח לאומי בסכום של 4,580 ₪ בחודש. עוד נטען, כי אין ברשותו של המבקש רכוש כלשהו וכי הוא מתגורר בדירת אשתו מנישואיה הקודמים. ההכנסות החודשיות של המבקש ואשתו מסתכמות בסכום של 8,000 ₪ לחודש וכי אין למבקש בני משפחה מהן יוכל לבקש עזרה כספית, פרט לאשתו שיש לה ילדים מנישואיה הקודמים בהם היא תומכת.

המבקש תמך את בקשתו באישור על הקצבאות אותן הוא מקבל מן המל"ל וכן בדפי חשבון בנק.

המשיבים 1 – 3 מתנגדים לבקשה. המשיבים טוענים כי התביעה אינה מגלה עילה, שכן מדובר בכתבה שפורסמה בחודש אפריל 2008, וכי סכום התביעה, העומד על סך של 1,000,000 הינו סכום דמיוני, כאשר המבקש לא הוכיח נזק כלשהו. כן טוענים המשיבים, כי עומדת להם הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב הקבועות בסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. המשיבים מוסיפים וטוענים כי היה על המבקש להוכיח עילת תביעה ראויה לגבי סכום הפיצוי הנתבע, כאשר במקרה זה, המבקש לא הוכיח נזק כלשהו.

עוד טוענים המשיבים, כי המבקש לא הראה ולא הצביע על ניסיון לגיוס הכספים לתשלום האגרה וכי מתדפיסי הבנק שצירף עולה כי המבקש עושה שימוש בטלפון סלולארי בסכום של כ-600 ₪ לחודש, וכי המבקש אף לא ניצל את מלוא מסגרת האשראי שלו. המבקש אף לא הצהיר כי אין לו חסכונות והעובדה שיש ביכולתו לשכור שירותי עורך דין מעידה על יכולת כלכלית.

כידוע, על מנת שיהא המבקש זכאי לקבלת פטור מאגרה עליו להוכיח חוסר יכולת כלכלית לשמה וכן כי ההליך מגלה עילה.

אשר למצבו הכלכלי של המבקש, הרי שמעיון בדפי חשבון הבנק שצירף המבקש עולה כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים. כך, המבקש הינו נכה והכנסותיו של המבקש ואשתו מסתכמות בסכום של כ-8,000 ₪ בחודש. עוד עולה, כי המבקש אף פורע הלוואות לבנקים בסכום לא מבוטל. המבקש אף הבהיר כי אין לו קרובי משפחה מהם יוכל לגייס כספים לתשלום האגרה. יחד עם זאת, המבקש לא פירט בבקשתו מניין משגת ידו לשלם את שכר טרחת עורך דינו.

אשר לקיומה של עילת תביעה, הרי שלא ניתן לומר כי התביעה על פניה אינה מגלה עילה, שכן המדובר בתביעה בגין לשון הרע, המצריכה בירור עובדתי ושמיעת ראיות. ואולם, המבקש העמיד את סכום תביעתו על סך של 1,000,000 ₪ מבלי שפירט את הנזק הנטען לו הוא טוען. הכלל הוא שעילת התביעה צריכה להיבחן גם באשר לסעד הנדרש.

בעניין זה נפסק, כי אין זה מתקבל על הדעת שנתבע יצטרך להתמודד עם תביעה חסרת שחר ובסכומים דימיוניים רק בשל העובדה שהתובע אינו בר יכולת לשלם אגרה. כלומר, גם כאשר התובע אינו מסוגל לעמוד מבחינה כלכלית בתשלום אגרה, על בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה. כמובן, שהבחינה אינה יכולה להיות בחינה מעמיקה וכמובן שאין צורך להראות סיכוי גבוה להצלחה. כאשר עסקינן בתביעה כספית אין די בבחינה של העילה עצמה, אלא יש לבחון אף את סכומה של התביעה (רע"א 8091/08 בר יעקב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

במקרה זה, אין בכתב התביעה ולו פירוט מינימאלי של הנזקים להם טוען התובע ועל יסוד מה הוא תובע פיצוי בסך של 1,000,000 ₪.

בנסיבות אלה ובמערך איזון השיקולים הראוי: מחד, יכולתו הכלכלית של המבקש ומאידך, העובדה שלא הונח יסוד לסכום הנתבע, הגעתי למסקנה כי יש לפטור את המבקש מתשלום האגרה עד לסכום של 50,000 ₪ בלבד, שהוא סכום הפיצוי אותו ניתן לפסוק לפי חוק איסור לשון הרע, ללא הוכחת נזק.

המבקש ישלם את יתרת סכום האגרה, וזאת בתוך 15 יום, שאם לא כן יירשם ההליך למחיקה.

ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.