ברויאר נ' רייכס

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת כב' הרשם עדי סומך מיום 7.12.10 אשר ניתנה בתיק הוצל"פ 01-18879-10-3 (להלן:"תיק הוצל"פ"), ולפיה נדחתה בקשה בטענת פרעתי שהוגשה ע"י המערערת.

2.להלן תמצית השתלשלות העניינים הרלוונטית לענייננו, כפי שעולה מהחומר המונח בפני:

א.במסגרת ת"א 1747/07 בש"א 10413/07, אושר ע"י כב' הש' יהודה זפט ביום 15.5.07 הסכם פשרה בין המערערת – הנתבעת בת"א 1747/07 למשיב – התובע בת"א 1747/07 שהינם אחיין ודודתו, וניתן לו תוקף של פס"ד.

בסעיף 3 להסכם הפשרה נקבע כי:

"מבלי להודות בחבות כל שהיא תסתלק עליה ברויאר, הנתבעת, מזכויותיה בעזבון המנוח אריה שטימר ז"ל ככל שהן מתייחסות ל- 36000/ 250 חלקים בנכס הידוע כחלקה 14 בגוש 7186 לטובת המנוחה יהודית רייכס ויורשה אבישי רייכס יבדל"א".

בסעיפים 4 ו -5 להסכם נקבע כי המשיב ישא במיסים ובתשלומי חובה שיחולו בשל ההסתלקות וכן יישא בכל החובות, ההטלים ותשלומי החובה החלים על הנכס "מאז החלתם ועד היום".

בסעיף 6 להסכם נקבע כי:"עליה ברויאר תחתום על כל מסמך שיידרש על מנת להעביר את הזכויות בחלקה מתוך 250/36000 חלקים בחלקה 14 בגוש 7186 הרשומה היום בשמו של אריה שטימר ז"ל, ובלבד שלא יהיה בכך כדי להטיל עליה חבות תשלומי מסים או תשלומי חובה כלשהם...".

הסכם הפשרה חתום ע"י המערערת, המשיב ובאי כוחם.

ב.תיק ההוצל"פ נפתח ע"י המשיב כנגד המערערת בחודש פברואר 2010 לביצוע פסה"ד מיום 15.5.07.

ג.ביום 15.3.10 הגישה המערערת בקשה בטענת פרעתי, בגינה ניתנה ההחלטה נשוא הערעור שבפני.

3.תמצית טענות המערערת:

א.פסק הדין שביצועו מתבקש אינו אלא הסכם שלטענת המשיב נכרת מחוץ לגדרי המחלוקת וכתבי הטענות לאחר שהתביעה נדחתה. אין זה פסק דין רגיל. ההסכם הינו מערכת של תנאים מוקדמים והתחייבויות מוקדמות של המשיב שלא קוימו.

ב.פסק הדין שאת ביצועו מבקש המשיב אינו בר ביצוע ואינו חוקי.

אין שום אפשרות בדין להסתלק מחלק בעיזבון; אין אפשרות להסתלק מעיזבון לטובת אחיין או יורש של יורש; אין אפשרות להסתלק מעיזבון שכבר חולק ; הסתלקות מעיזבון יכולה להתבצע רק באמצעות תצהיר ואין במסמך שאינו תצהיר כדי להוות תחליף; כונס נכסים אינו רשאי להסתלק מעיזבון או לפעול בניגוד לחוק;ענייני ירושה הינם בסמכות ייחודית של רשם הירושה ובימ"ש לענייני משפחה ולכל היותר, ההסכמות שניתן להן תוקף של פס"ד מקימות למשיב עילה על בסיס ההסכם לו הוא טוען.

ג.עוד בטרם ההסכם עם המשיב התחייבה המערערת להעביר את החלק בעיזבון נשוא תיק ההוצל"פ לבנותיה. המשיב לא חלק על עובדה זו ולא הכחישה ועצם ההימנעות והויתור על חקירת המערערת על תצהירה, מחייבת את קבלת גרסתה.

ד.המערערת מפנה לסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן:"חוק ההוצל"פ") וטוענת כי, לא ניתן לבצע את פסה"ד שהרי אין עסקינן בעניין אזרחי, אלא בעניין של שינוי צו קיום צוואה, שמצוי בסמכותו הייחודית והבלעדית של הרשם לענייני ירושה וביהמ"ש לענייני משפחה.

בעניננו, פסה"ד דוחה את התביעה ולאחריו מצוין הסכם, שממילא אינו יכול להוות חלק מפסה"ד.

ה.אף אם עסקינן בפס"ד כהגדרתו בחוק, הרי שבקשת הביצוע מוגשת מכוח פרק ו' לחוק ההוצל"פ ועניין לנו בהוראת סעיף 63 (א) לחוק ההוצל"פ.

דא עקא, כי בענייננו מדובר בהסתלקות מעיזבון, דבר שלא ניתן לעשותו בידי אדם אחר, אלא בפעולה אישית וממילא אין רשם ההוצל"פ מוסמך לבצע את הפסק ו/או להורות לאחר על ביצועו.