ברוטפלד נ' לוי

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 162,728 ₪, שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבעת בהליך של סדר דין מקוצר. התביעה מתבססת על הסכם שכר טרחה, שנחתם בשנת 1998, במסגרתו הוסדר ייצוגה של הנתבעת ואחייניה על ידי התובע בבית המשפט לענייני משפחה. (להלן: "ההסכם").

בדיון המקדמי שהתקיים לפניי ביום 9.3.10, ולאחר חקירה קצרה של הנתבעת על תצהירה שהוגש בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן, הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין בתביעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], לאחר שיוגשו מטעם הצדדים סיכומים בכתב.

בהתאם להחלטתי מיום 9.3.10, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים. התובע הוסיף והגיש סיכומי תשובה.

פסק דין זה ניתן על פי ההסכמה וכן על פי ההלכות הנהוגות בפסיקה לפי סעיף 79א, כאשר בין יתר השיקולים יילקח בחשבון עיקרון הפשרה אשר בבסיס ההסכמה הדיונית.

תביעתו של התובע מתבססת כאמור על ההסכם אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה. במסגרת ההתקשרות בין הצדדים בחרה הנתבעת לשאת בשכר טרחתו של התובע על פי החלופה המופיעה כחלופה א' להסכם, ולשונה כדלקמן:

"הלקוח מתחייב לשלם לעורך דין דרור ברוטפלד דמי שכ"ט מוסכמים על פי אחת מהחלופות הבאות לפי חתימת הצדדים בשולי הסכם זה, כדלקמן:

חלופה א'

1. שכ"ט ראשוני בשיעור של – 5,000$ (חמשת אלפים דולר ארה"ב)+מע"מ.

2. 7.5% (שבעה וחצי אחוזים) מכל סכום שיפסק לזכותכם ויתקבל בין בכסף ובין באופן אחר (לרבות בעלות ו/או זכויות בנכס לפי שווי הנכס כפי שיוערך על ידישמאי) ובתוספת מע"מ כחוק במקרה של פשרה ו – 10% במקרה של זכיה בפסק דין מחייב. האחוזים האמורים בס"ק זה לעניין חשבון הבנק של אלישבע אדמוביץ ז"ל בבנק לאומי סניף 827 מתייחסים לכל סכום שיגבה מעבר ל – 100,000 ₪ שמסכום ראשוני זה לא יהיה זכאי עו"ד דרור ברוטפלד לכל תמורה".

3. שכר טירחה שיפסק לטובתכם אם יפסק בתביעה שתוגש ו/או הוגשה.

מובהר כי הסכומים האמורים בסעיפים 1 ו – 2 לעיל הם משלימים האחד את השני וכל סכום שישולם בגין כל אחד מסעיפים אלו יופחת מהשני. הסכום בסעיף 3 הוא בנוסף לסכומים האמורים".

חתימתה של הנתבעת בשולי ההסכם מאשרת בחירתה בחלופה האמורה.

לטענת התובע, הנתבעת העבירה לידו סך של 2,500$ בגין החלק אותו היה עליה לשלם על פי סעיף 1 הנ"ל, אולם נותרה חייבת הסך האמור בסעיף 2 הנ"ל.

כפי טענתו של התובע, תובענה למתן סעד הצהרתי הוגשה על ידו בשם הנתבעת ואחייניה לבית המשפט לענייני משפחה בתיק עז' (ת"א) 150/98. במסגרת התביעה נתבקש בית המשפט להצהיר על בטלותו של הסכם המתנה שבו העבירה אמה של הנתבעת, המנוחה אלישבע אדמוביץ (להלן: "המנוחה"), את הנחלה במושב השבעה (להלן: "הנחלה") לאחיה של הנתבעת ולרעייתו. (להלן: "יזרעאל ומלכה"). כמו כן נתבקש בית המשפט להצהיר כי כספי המנוחה בבנק לאומי הינם חלק מעזבונה.

לטענתו, ניהל התובע את התביעה בבית המשפט לענייני משפחה במשך למעלה מ – 7 שנים, כאשר ביום 12.1.06 ניתן על ידי כב' השופט שאול שוחט פסק דין. במסגרת פסק הדין אמנם נדחתה התביעה למתן הסעד ההצהרתי, כפי שנתבקש אולם בית המשפט קבע כי המנוחה נתנה ליזרעאל ומלכה את הנחלה במתנה כאשר היה קיים חיוב בצד מתנה זו, והוא לפצות את הנתבעת ואחייניה בגין המתנה. כן קבע בית המשפט כי יזרעאל ומלכה הפרו את התחייבותם לקיים החיוב האמור ולפיכך קבע כי הנתבעת ואחייניה זכאים להגיש כנגד יזרעאל ומלכה תביעה חדשה לאכיפת החיוב שנטלו על עצמם במסגרת עסקת המתנה. (ראה סעיף 11(ה) לפסק הדין).

לטענת התובע, הנתבעת בחרה שלא להשתמש בשירותיו לשם הגשת התביעה לקבלת הסעד האופרטיבי, בהתאם לקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ופנתה לעו"ד אחר, ולפיכך מיאנה לשלם לידיו שכר טרחתו כפי שנקבע בהסכם בעודה טוענת כי אינו זכאי לשכ"ט מאחר שהתביעה שהגיש נדחתה. לטענת התובע כל כולה של התביעה הכספית המאוחרת (להלן: "התביעה המאוחרת"), שהוגשה על ידי הנתבעת כנגד יזרעאל ומלכה נשענת על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו. לפיכך טוען התובע כי הינו זכאי לתשלום בשיעור 10% מהסכום שקיבלה הנתבעת בסופו של יום בגין חלקה בנחלה. לחילופין טוען התובע כי הינו זכאי לשכ"ט בשיעור 7.5% מהסכום שנתקבל בידי הנתבעת בגין חלקה בנחלה, וזאת מאחר וסכום זה שולם לידיה במסגרת פשרה אליה הגיעה עם יזרעאל ומלכה, במסגרת ההליכים שהתנהלו בינהם בתביעה הכספית המאוחרת שהוגשה על ידה, כאמור - שלא באמצעותו.

הנתבעת מצידה טוענת כי התובע אינו זכאי לתשלום שכ"ט נוסף מאחר והתביעה שהגיש בבית המשפט לענייני משפחה נדחתה. לטענת הנתבעת התשלום הכספי לו זכתה בשווי 30% מכספי התמורה שהתקבלו ממכירת הנחלה, אינו פרי עבודתו של התובע אלא הגיע לידיה בעקבות התביעה וההליכים שניהל בשמה עו"ד ישראל שפירא, את שירותיו שכרה הנתבעת לאחר קבלת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר כאמור דחה את התביעה למתן סעד הצהרתי שהגיש התובע. עוד טוענת הנתבעת כי אין כל בסיס לדרישת התובע לקבלת שכ"ט בשיעור 10% מהסכום אשר נתקבל בידיה ממכירת הנחלה, שכן החלק בתמורה ממכירת הנחלה בו זכתה הנתבעת ניתן לה במסגרת הסכם פשרה שהושג בין הצדדים במסגרת ההליכים בתביעה המאוחרת. בנוסף טוענת הנתבעת כי בכל מקרה שכר טרחתו של התובע צריך להיגזר מהסכום שיתקבל לידיה בפועל ממכירת הנחלה, לאחר ניכויי מיסים והוצאות שפורטו על ידה. לטענת הנתבעת כך גם מלמדות הוראותיו של ההסכם. עוד טוענת הנתבעת כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע את שכר טרחתו של עורך הדין אשר ייצגה במסגרת התביעה המאוחרת וכן במסגרת הערעורים שהגישו יזרעאל ומלכה בהם היתה הנתבעת למשיבה.