פסק דין
1.תביעת נזקי רכוש בגין תאונת דרכים מיום 2.11.10.
2.לטענת התובע, נהג מונית, נסע ברכבו ברח' העצמאות, חיפה, בכיוון בת גלים, בנתיב הימני כל הדרך, התנועה זרמה ללא הפרעה בשני הנתיבים, כאשר לפתע רכב הנתבע 1 שנסע בנתיב השמאלי סטה אל הנתיב הימני ופגע ברכב התובע באזור דלת הנהג.
3.לטענת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), הוא נסע ברח' העצמאות, בנתיב השמאלי, ונעצר מאחורי מספר רכבים שעצרו ברמזור ולפניהם אוטובוס. כאשר התחלף הרמזור לירוק, האוטובוס לא החל בנסיעה והפעיל אותות אזהרה מהבהבים. הרכבים שלפני הנתבע החלו לצאת מהנתיב ולהשתלב בנתיב הימני, ואחריהם גם הנתבע החל לעשות כן. לאחר שאותת ויצא ימינה ראה לפתע במראה את המונית מתקרבת במהירות, מיד בלם, אך המונית הגיעה במהירות ואירעה פגיעה.
4.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי והתמונות בתום הדיון, לפנים משורת הדין, התרתי לתובע לצרף מסמכים המעידים על בעלותו ברכב. התובע אכן עשה כן. התובע ניצל הזדמנות זו וביקש לזמן ישיבת הוכחות נוספת, בטענה כי יש צורך בעדות הזמה שכן עדות הנתבע שונה מגרסתו בכתב ההגנה, וכן בטענה כי המרחק בין הרמזור למקום התאונה עולה על אורכם המצטבר של אוטובוס ו- 4 רכבים, ולעניין זה נטל את החירות לצרף תמונות. בקשות התובע נדחות. ראשית, בביהמ"ש לתביעות קטנות, ככלל, הדיון מתקיים בפעם אחת. שנית, למעלה מן הצורך - באשר לנחיצות עדות הזמה כביכול, הרי שגרסת הנתבע אינה שונה מזו המופיעה בכתב ההגנה. ובאשר לטענה בדבר אורכם של הרכבים, הרי שהחישוב שנעשה ע"י התובע מהווה טענה גרידא ואינו מצריך קיום דיון נוסף. חישוב זה אף מתעלם מרווחים בין כלי רכב ומן האפשרות שלפני האוטובוס עמדו רכבים נוספים אותם לא יכול היה הנתבע לראות. מכל מקום, פסק הדין יינתן על סמך החומר הקיים בתיק. למען הסדר הטוב, מתבקשת המזכירות לסרוק את ההודעה/בקשה שהועלתה ללשכתי יחד עם התמונות הצבעוניות..
בתום הדיון, לפנים משורת הדין, התרתי לתובע לצרף מסמכים המעידים על בעלותו ברכב. התובע אכן עשה כן. התובע ניצל הזדמנות זו וביקש לזמן ישיבת הוכחות נוספת, בטענה כי יש צורך בעדות הזמה שכן עדות הנתבע שונה מגרסתו בכתב ההגנה, וכן בטענה כי המרחק בין הרמזור למקום התאונה עולה על אורכם המצטבר של אוטובוס ו- 4 רכבים, ולעניין זה נטל את החירות לצרף תמונות. בקשות התובע נדחות. ראשית, בביהמ"ש לתביעות קטנות, ככלל, הדיון מתקיים בפעם אחת. שנית, למעלה מן הצורך - באשר לנחיצות עדות הזמה כביכול, הרי שגרסת הנתבע אינה שונה מזו המופיעה בכתב ההגנה. ובאשר לטענה בדבר אורכם של הרכבים, הרי שהחישוב שנעשה ע"י התובע מהווה טענה גרידא ואינו מצריך קיום דיון נוסף. חישוב זה אף מתעלם מרווחים בין כלי רכב ומן האפשרות שלפני האוטובוס עמדו רכבים נוספים אותם לא יכול היה הנתבע לראות. מכל מקום, פסק הדין יינתן על סמך החומר הקיים בתיק. למען הסדר הטוב, מתבקשת המזכירות לסרוק את ההודעה/בקשה שהועלתה ללשכתי יחד עם התמונות הצבעוניות.
5.מחד, אני מקבל במלואה את גרסת הנתבע, לפיה היה רכב שחסם את המשך תנועת רכב הנתבע ומסיבה זו עבר הנתבע לנתיב הימני.
ראשית, אני נותן אמון בעדות הנתבע, אשר היתה מהימנה יותר בעיניי, ומעדיף אותה על פני גרסת התובע.
שנית, גרסת התובע בדבר מעבר נתיב ע"י רכב הנתבע, ללא כל סיבה, באופן שיפגע ברכב התובע, על פניה, נראית פחות סבירה.
לבסוף, גרסת הנתבע מתיישבת טוב יותר עם כלל הנסיבות והראיות. בהקשר זה ראוי להפנות תשומת הלב בעיקר למשאית המופיעה בתמונה "ת/1" מאחורי הרכבים המעורבים בתאונה ואשר אף היא נראית במהלך מעבר נתיב, מהנתיב השמאלי בו נסע גם הנתבע אל הנתיב הימני.
6.מאידך, לאחר הדיון עיינתי ושבתי ועיינתי בתמונה "ת/1", בה נראים שני הרכבים מיד לאחר התרחשות התאונה. תמונה זו, ובמידה פחותה גם תמונות הנזק ברכב התובע, מלמדות כי רכב הנתבע לא היה בעצירה בעת שנפגע ע"י המונית. אמנם, כטענת הנתבע, הפגוש ברכב הנתבע מכופף לפנים. כטענת הנתבע, אף נראה כי מהירות נסיעת המונית אכן היתה גבוהה. יחד עם זאת, הפגוש נעקר ממקומו קדימה בשל כך ש"נתפס" במונית ברווח שבין הגלגל השמאלי הקדמי לדלת הנהג. המונית לא נפגעה כלל בחלקה הקדמי. מכך עולה כי בעת שרכב הנתבע נכנס אל הנתיב הימני, ומצוי היה בתנועה, היתה המונית מצויה לצידו, ולא מאחוריו.
7.על כן, גם אם אני מקבל את גרסת הנתבע, הרי שבניגוד להתרשמות לכתחילה, דומה כי לשני הצדדים תרומה להתרחשותה של התאונה. התובע הגיע במהירות (יחסית) גבוהה, לא האט כאשר ראה את הנתבע סוטה לנתיבו ולא נתן לו זכות קדימה (ייתכן אף שהיה מצוי תחילה מאחורי הנתבע והאיץ על מנת לעקוף אותו מימין. קבלת אפשרות זו עשויה היתה להסביר מדוע לא הבחין בו הנתבע בתחילה, ואף מדוע מצא לנכון התובע לציין בטופס ההודעה ובכתב התביעה כי נסע בנתיב הימני כל הדרך, עניין שלכאורה אינו רלבנטי במישרין לפגיעה ואין צורך לציינו. אם כי יודגש כי אפשרות זו לא התחדדה בדיון ואיני קובע שכך אכן אירע). עם זאת, הנתבע לא נקט במידת הזהירות הראויה והנדרשת לאחר כבר שהחל בביצוע מעבר הנתיב ובשעה שרכבו נכנס לתחומי הנתיב שמימינו.
אני קובע כי חלוקת האחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים בחלקים שווים.
8.אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 2,240 ₪ (מחצית מהנזק הישיר הנתבע). בנוסף, ובשים לב לתוצאה, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסכום של 750 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
9.הנתבעת 2 ביטחה את שני הרכבים בביטוחים רלבנטיים, ומטעם זה לא נקטה עמדה בדיון בשאלת האחריות. מובהר כי פסק דין זה ניתן כנגד הנתבעת 2 במסגרת תביעת צד ג' ואינו שולל זכות של התובע, ככל שקיימת כזו, לדרוש מן הנתבעת 2 כמבטחת רכבו סכומים כאלה ואחרים. מובהר כי ככל שהתובע יעשה כן, משניתן לנתבעת 2 יומה בביהמ"ש לעניין הנזק, לא תהא הנתבעת 2 רשאית להעלות טענות כנגד רכיבי הנזק הישיר כפי שנטענו ע"י התובע בתיק זה (נזק ע"פ דו"ח שמאי, שכ"ט שמאי).
10.זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.
מזכירות בית המשפט נא לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
בנוסף, תשומת לב המזכירות לאמור בסיפא להערת השוליים לעיל.
ניתן היום, א' אייר תשע"א, 05 מאי 2011, בהעדר הצדדים.
