ברוורמן נ' יעקב ואח'

פסק דין

התובע הגיש כתב תביעה בשיעור של 3996 ₪.

על פי גרסת התובע לאירוע, כאמור בכתב התביעה. בתאריך 18.12.11 נסע רכב התובע ישר בנתיב הימני, עת רכב הנתבעים אשר עמד ברמזור בנתיב השמאלי המיועד לפניה שמאלה בלבד לפתע סטה לנתיב נסיעתו של התובע, פגע בו בצידו השמאלי אחורי וגרם לו לנזקים. (סעיף 5 לכתב התביעה).

בעוד גרסת הנתבע לאירוע כאמור בכתב ההגנה. רכב הנתבעים נסע בנתיב השני מימין. רכב התובע אשר אצה לו הדרך, החליט לעקוף את הרכב הנתבעים מימין הנתיב הימני המורה על פניה ימינה בלבד, ולאחר ביצוע העקיפה סטה מיד שמאלה על מנת לחזור לנתיב הנסיעה שכוונו שר, כתוצאה מכך פגע ברכב הנתבעים. (סעיף 5 לכתב ההגנה)

בתיק זה נפלו מספר מחלוקות עובדתיות בין הצדדים הנמצאות במישור האחריות בלבד. ראשית, הצדדים חלוקים לגבי נתיב הנסיעה בו התרחשה התאונה. בעוד התובע טוען כי התאונה התרחשה, כאשר הוא נוסע בנתיב השני משמאל והנתבע בנתיב השמאלי ביותר, מתוך 4 נתיבים. טוען הנתבע כי הוא נסע בנתיב השני ימין והתובע בנתיב הימני ביותר. עוד, חולקים הצדדים לאופן נסיבות התאונה. בעוד התובע טוען כי הנתבע סטה ימינה לנתיב נסיעתו. טוען הנתבע כי התובע עקף אותו. לא הוצגו ראיות לעניין מחלוקת בין הצדדים לגבי הנזק.

לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט. מצאתי להעדיף את גרסת התובע לקרות האירועים על זו של הנתבע.

ראשית, הנתבע טען הן בכתב ההגנה, בהודעה לביטוח ובדיון בפני כי רכב התובע עקף אותו. אולם לשאלה מתי הבחין הנתבע בתובע לראשונה השיב "נסעתי ישר והסתכלתי על הכביש, לפתע חתך שמאלה" (עמ' 4 שורה 26 לפרוטוקול. בנוסף, ראה גם שורה 31 ועמ' 5 שורה 1). מדבריו אלו ניתן ללמוד כי הנתבע לא ראה את התובע עוקף אותו, אלא שיער שכך עשה. בהודעה לביטוח בעמוד בו צויר תרשים נרשם "צד שלישי עקף מצד ימין במסלול שלי!!" מתוך התרשים המצויר ניתן לראות כי הנתבע ייחס לתובע נסיעה בתוך נתיב הנסיעה שלו. זאת בניגוד לטענה שנטענה בכתב ההגנה ובבית המשפט. לפיה התובע נסע בנתיב הימני ביותר. השינוי בגרסה לדעת בית המשפט נובע מחוסר ההיגיון שטמון בגרסה הראשונית של הנתבע לקרות האירוע. לאחר ששמעתי את הנתבע מצאתי לומר כי גרסתו הייתה מבולבלת. במובן זה, שהוא לא ידע להשיב כנדרש ממנו לשאלות ב"כ התובע, כמו הוספת טענת המהירות שלא נטענה בשום שלב. יתרה מכך גם גרסתו כי התובע נסע במהירות 70 קמ"ש אינה נראית בעיני סבירה. יש לזכור כי מדובר לדברי הצדדים בשעת עומס. שעה שהתובע מתקרב לרמזור. הנזקים שתמונות שלהם הוצגו בבית המשפט בהתייחס לסוג התאונה אינם תואמים מהירות של 70 קמ"ש. במידה התובע היה נוסע 70 קמ"ש הרי שהנזק היה צריך להיות ניכר יותר.

טענת הנתבע כי התובע מיהר ובשל כך ארעה התאונה, אין בידי לקבל. לא מצאתי כי מתקיים קשר סיבתי בין העובדה שהתובע מיהר ובכך הוא הודה, לבין העובדה כי נגרמה תאונה.

סוף דבר, לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות בשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב, מצאתי להעדיף את גרסת התביעה לקרות האירוע על זו של ההגנה. יש לזכור כי מדובר בעדות מול עדות. בהתרשמות בית המשפט מהעדים ומהגיון שבדבריהם נראה כי גרסת התובע מבוססת יותר והגיונית יותר.

נוכח נסיבות האמורות בהעדר מחלוקת לקיום הנזק, אני מוצא לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,996 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ואגרת משפט ששולמה.

הוצאות בסך 750 ₪ שכ"ט עו"ד בסכום של 1200 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.