פסק דין
התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לאופנוע התובע (להלן: "האופנוע") בתאונה נשוא התביעה, בה היו מעורבים שני כלי רכב: האופנוע ורכב פרטי בו נהג הנתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים"). הצדדים חלוקים ביניהם הן לעניין נסיבות התאונה והאחריות לה, והן לעניין היקף הנזק שנגרם.
לגרסת התובע, הוא נהג את האופנוע בנתיב הימני, ורכב הנתבעים היה מעט לפניו ובנתיב משמאלו, הנתיב האמצעי. לפתע סטה רכב הנתבעים ימינה לנתיב נסיעתו וחסם את דרכו. כדי להימנע מפגיעה הוא הסיט את האופנוע ימינה, ופגע בשטח הפרדה בנוי בכביש, איבד את השליטה, החליק והתהפך. לגרסת הנתבעים רכבם נסע בנתיב האמצעי, והאופנוע הגיח במפתיע, עקף את הרכב, החליק, איבד שליטה וכך נפגע. הנתבעים מדגישים כי לא היה כל מגע בין הרכבים.
אלו הן גרסאות הצדדים לפי האמור בכתבי הטענות. אלא שבשלב הראיות הנתבע 2 לא העיד, ונשמעה רק עדותו של התובע, שלא נסתרה. לפיכך אני מקבלת גרסת התובע לגבי נסיבות התאונה. בהתאם לעדותו אני קובעת שתאונה אירעה סמוך לצומת, וכתוצאה מכך שרכב הנתבעים סטה לפתע מנתיב אמצעי לנתיב ימני, ככל הנראה כדי לפנות ימינה בצומת, וחסם את דרכו של האופנוע. כדי להימנע מפגיעה התובע ברח ימינה, עלה על אי תנועה, ירד לכביש, שוב עלה על אי תנועה והפעם מעד ונפל. גם אם לא היה כל מגע בין הרכבים, הגורם לתאונה הוא רכב הנתבעים שסטה במפתיע מנתיב נסיעתו, וחסם את נתיב נסיעת האופנוע. בנסיבות אלו האחריות לתאונה רובצת על הנתבע 2. מאחר והנתבע 2 לא העיד, לא הוכח שהתובע יכול היה לנהוג אחרת משנהג, ובנסיבות אלו, לא הוכח כי יש לייחס לו אשם תורם כלשהוא, טענה שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבעים.
מכאן להיקף הנזק שנגרם, ועל כך עיקר המחלוקת. התובע טוען שבעקבות התאונה נגרם לאופנוע נזק רב כעולה מחוות דעת השמאי מטעמו שצורפה לכתב התביעה, ולפיה הנזק הישיר עולה כדי 30,448 ₪ כולל מע"מ. התובע מבקש לפסוק לו סכום זה במלואו בצירוף עלות שכ"ט שמאי בסך 1,044 ₪.
השמאי כותב בחוות דעתו שהתובע ביקש שלא לתקן את האופנוע אלא לחשב את הנזק כ"פיצוי גלובאלי". בחקירה הנגדית התברר שהאופנוע תוקן, ונמכר. התובע העיד שהוא ביקש להימנע מהשבתת האופנוע וביקש מהשמאי לצמצם את הנזק כך שלא ייגרם אובדן כללי. לאחר שנתקבלה חוות הדעת, תוקן האופנוע במוסך, אך כדי להקטין עלויות לא כל הנזקים תוקנו אלא רק נזקי המנוע. יתר הנזקים תוקנו במוסכים אחרים או על ידי התובע עצמו, התיקונים שנעשו, היו טובים פחות מאלו שאושרו בחוות הדעת, הוזמנו חלקים זולים יותר מסין, ולא כל הנזק תוקן. כדברי התובע: "הגיע שמאי.... אישרתי למוסך לתקן, לעשות כל הקשור במנוע שלא יכולתי לבצע בעצמי, אינני מכונאי, או מוסכניק. את המנוע המוסך תיקן. והשאר עשיתי בעצמי או במוסכים אחרים. זאת על ידי פשרות רבות בחלקים שהוזמנו לאופנוע כדי לצמצם הנזק כי לא יכולתי לכסות סכום כזה. כמובן שהייתי מעדיף להכניס האופנוע למוסך המרכזי שהם יתקנו אותו ועל הסכום המלא של חוות דעת השמאי לו רק היתה לי היכולת.... את החלקים רכשתי בחו"ל, דרך אתר EBY חלקים לא מקוריים מסין... חסכתי לעצמי, להערכתי, 10,000 ₪ מהערכת השמאי ושילמתי 20,000 ₪ לערך. האופנוע לא בחזקתי. מכרתיו לפני שנה לערך בסכום של 50,000 ₪" (עמ' 2 שורות 5 – 17). בהמשך העדות טען התובע כי מצב האופנוע לא הושב לקדמותו: "לא לקדמותו כי ז'אנט קדמי שאמרו לי להחליף לא החלפתי , לקחתי לתיקון, ליישור במקום אחר המתמחה בכך, חלפים מעטפת פלסטיק של האופנוע, עברתי פשרות עם עצמי כדי לחסוך עלויות והזמנתי חלקים מסין לא מקורים שנחשבים פחות טובים" (עמ' 3 שורות 7 – 11).
הנתבעים טוענים שיש לדחות את התביעה מאחר והתובע לא הוכיח נזקיו. לטענתם שעה שהאופנוע תוקן בפועל, היה על התובע להוכיח את עלות תיקון הנזק, והוא אינו יכול לסמוך תביעתו על חוות דעת השמאי, ששוב אינה רלוונטית.
בחנתי את מכלול הטענות והראיות, הגעתי למסקנה כי אין לשלול מהתובע פיצוי בשל כישלונו להוכיח את עלות התיקון בפועל, ויש לפסוק לו פיצוי לפי האמור בחוות הדעת מטעמו, תוך ניכוי אחוז מסויים מהערכת השמאי.
התובע אינו חברה להשכרת רכב או מוסך שיש בידיהם לתקן את מלוא הנזק שנגרם, בעלויות פחותות. מעדות התובע עולה כי עלות התיקון פחותה אומנם מהערכת השמאי, אך מצב האופנוע לא חזר להיות כשהיה. לא רק שלא כל הנזק תוקן, אלא שנעשה שימוש בחלפים טובים פחות מאלו שהיו ואושרו על ידי השמאי, ועלויות נוספות נחסכו מאחר והתובע השקיע מאמץ וזמן בעבודה אישית שלו עצמו (עמ' 3 שורות 18 – 20). קבלת טענת הנתבעים משמעה שלילה כוללת של פיצוי מהתובע, אף שאין מחלוקת כי התובע ניזוק וכי האחריות לנזק רובצת על הנתבעים. בכך נבדל מקרה זה, ממקרים בהם שולמו נזקים שאינם שנויים במחלוקת, והדיון נסוב רק על אותם סכומים שנותרו במחלוקת (ראה למשל פסק דיני בת.א. 47399-12-11 אליו היפנו הנתבעים).
עם זאת, בהעדר ראיות לגבי העלויות בפועל, אין מקום לפסוק לתובע את מלוא הסכומים שנקבעו בחוות דעת השמאי, על מנת למנוע מצב של פיצוי יתר. התובע זכאי לפיצוי על מלוא נזקיו, אך אין הוא זכאי לפיצוי יתר, שיעשירו על חשבון הנתבעים.
עוד יש לקחת בחשבון, שהתובע לא תבע פיצוי בגין ירידת ערך האופנוע מאחר ובהתאם לחוות דעת השמאי מטעמו לא נגרמה ירידת ערך. עם זאת, חוות הדעת נערכה ללא תיקון, ושעה שהאופנוע תוקן, והתיקונים אינם בהתאם לאמור בחוות הדעת, אין לשלול את האפשרות כי נגרמה ירידת ערך שלא נתבעה. יש לציין כי בהתאם לראיות, האופנוע נרכש על ידי התובע בסכום של 64,000 ₪ (עמ' 2 שורה 25) ונמכר על ידו בסכום של 50,000 ₪ בלבד (עמ' 2 שורה 16). חלף זמן מעת הרכישה לעת המכירה, ולא ברור על יסוד אלו פרמטרים נקבע מחיר המכירה. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי מחיר המכירה משקף את ירידת הערך המסחרית של האופנוע עקב התאונה, וגם אין בפני כל חוות דעת לעניין ירידת הערך הטכנית (שהשמאי לא העריכה). עם זאת, יש בדברים משום הפגת החשש שמא הפיצוי שייפסק יעשיר את התובע על חשבון הנתבעים.
לאור האמור, ועל דרך האומדנא, אני מחליטה לפסוק לתובע פיצוי לפי 80% מחוות דעת השמאי בצירוף עלות שכ"ט השמאי. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 1, ישלמו לתובע סך של 25,402 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 28.12.11 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, כ' אדר תשע"ד, 20 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.