ברוד נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להחזרת תפוס שהינו רכב מרצדס בנץ, שנת ייצור 2007, מס' רישוי 9099761 (להלן: "הרכב").

בבקשה נטען כי המבקש הינו הבעלים של הרכב (צורף רישיון רכב), שבו נתפס הנאשם נוהג כשהוא בלתי מורשה לנהיגה. המבקש מעולם לא נחקר ביחס לאירוע זה במשטרה, ואין לו קשר לתיק זה. הרכב משמש אותו בין היתר, לצורך הגעה לבית חולים, שם מאושפזת אחותו במצב קשה. עוד נטען בדיון בפניי כי אין כל עילה לחלט את הרכב.

המדינה מתנגדת לבקשה בטענה, שהרכב שימש לביצוע עבירות חמורות המצדיקות את תפיסתו וחילוטו באם יורשע הנאשם. נטען כי למבקש אין רשיון נהיגה ולכן קרוב לוודאי שאם יוחזר הרכב הנאשם יעשה בו שימוש.

יצוין למען הסדר, כי בדיון עצמו לא היה לבא כוח המדינה את התיק, אם כי הוא התייחס לבקשה וטען ביחס אליה וחזר על התגובה הכתובה של המדינה. איפשרתי הבאת התיק בפניי לצורך מתן החלטה, והתיק אכן הובא בפניי.

לאחר העיון בבקשה ובטענות הצדדים לא שוכנעתי כי בנסיבות הענין קיים פוטנציאל חילוט של הרכב לאור העבירה המיוחסת לנאשם ובהעדר תשתית ראייתית מספקת לענין הבעלות עליו.

ככלל ניתן לתפוס רכב אם הוא שימש לביצוע עבירת תעבורה פלילית חמורה, שהרי לשון קובעת במפורש כי תפיסה כזו אפשרית שעה ש"באותו חפץ נעברה או עומדים לעבור עבירה" (סעיף 32 לפקודת סד"פ (מעצר וחיפוש) התשכ"ט 1969. החוק אינו מסייג את דבר החילוט ונוקט בלשון "עבירה".

עם זאת, חייבת להיות תשתית ראייתית לכאורית המקיימת זיקה הדוקה בין הנאשם – מבצע העבירה, לחפץ בו בוצעה העבירה - הרכב הנתפס, וככל שהזיקה הדוקה יותר כי אז משתכלל הבסיס לבקשת חילוטו.

המבקש אמנם נחקר אך מסר כי הרכב שייך למשפחה ולא אישר כי הנאשם עושה שימוש ברכב. אין ראיות המלמדות כי הנאשם עושה ברכב כבשלו ונוהג בו מנהג בעלים. יתר בני המשפחה לא נחקרו ולא נשללו טענות המבקש בדבר מימון רכישת הרכב מכספי פיצויים שקיבלה האם. הנאשם אישר שהזיז את הרכב בחניון ושם אכן נתפס נוהג בו.

בנסיבות אלה, אני מורה על קבלת הבקשה.

הרכב שפרטיו לעיל יוחזר למבקש.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ד, 17 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.