פסק דין
1. התובע רצה להחנות את רכבו בחניה הפרטית שלו ליד הבית, אך החניה הייתה תפוסה על ידי רכב של הנתבע. באותה עת, ישב הנתבע מחוץ לרכב עם חבריו וכאשר ביקש התובע מהנתבע לפנות את הרכב, נכנס הנתבע לרכב עם חבריו ונסע לאחור על מנת לצאת מהחניה ותוך כדי נסיעה זו, פגע הנתבע ברכב התובע שעמד באותה עת והמתין לפינוי החניה.
בתביעה זו, מבקש התובע לחייב הנתבע לשלם לו את נזקיו בסך של 8,366 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 6,616 ₪, שכ"ט שמאי בסך 750 ₪ וכן סך של 1,000 ₪ עבור טרדה, ריצות, טלפונים, הפסד יום עבודה וכיו"צב.
2. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, בטענה, שהוא לא מבין בזה, אך בכל זאת אפשרתי לו להעלות את טענותיו ביום הדיון.
3. לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים שצרף התובע לכתב התביעה, אני מחליט לקבל את גרסת התובע ולקבל התביעה בחלקה – לאור הנימוקים הבאים:
א. א) התובע, תוך שהוא נעזר בתרשים שצרף לכתב התביעה, מסביר את השתלשלות העניינים, כיצד חסם הנתבע את חניית התובע ואת יציאתו ממנה וכיצד – לאחר שביקש מהנתבע- לפנות החניה, נסע זה לאחור ופגע ברכבו.
גרסה זו של התובע אמינה עלי והיא אף נתמכת בעדותו של הנתבע, שכן הנתבע העיד, שאכן התובע אמר לו לנסוע לאחור על מנת לפנות החניה, אך טענתו של הנתבע היא, שתוך כדי יציאתו לאחור נסע גם התובע לאחור ותוך כדי נסיעת שתי המכוניות לאחור – התנגשו זו בזו.
ב) אני לא מקבל את גרסתו של הנתבע, שבו בזמן שהוא יצא לפנות החניה, נסע גם התובע לאחור, אלא אני מקבל את גרסת התובע, שעל מנת לאפשר לנתבע לצאת מהחניה, הוא זז קדימה, עצר כדי לאפשר יציאתו של הנתבע ואז בעת שהנתבע נסע לאחור – פגע הנתבע ברכב התובע. (ראה עדותו של התובע לעומת עדות הנתבע בעמ' 1 ו-2 לפ').
מהתרשים שהגיש התובע עולה, שאותה נסיעה של התובע על מנת להזיז את רכבו ולאפשר לנתבע לצאת מהחניה – הייתה בכלל בנסיעה קדימה ולא לכיוון מקום הימצא רכב הנתבע.
ב. א) מוסכם על ידי הצדדים, שבעת שהנתבע נכנס לרכב על מנת לצאת מהחניה, היו עמו 3 או 4 חברים ובשלב מסוים, ביקש הנתבע לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר לו להביא מי מאותם חברים שהיו עמו ברכב, על מנת להעיד כיצד אירעה התאונה.
למרות שהתובע, העיר שאין להוציא מכלל אפשרות שאותם חברים יעידו לטובת הנתבע, בכל זאת- והיות והועלתה בפני גרסה מול גרסה- דחיתי את מועד הדיון על מנת לאפשר לנתבע להביא עדיו.
ב) בסופו של יום, בדיון הנדחה, הודיע הנתבע – שמתוך כל החברים שהיו עמו יש לו עד אחד, אך לא יכול היה להגיע מסיבות אישיות (עמ' 4 לפ',ש' 10).
העולה מכך הוא, שהנתבע למרות שביקש לדחות מועד דיון על מנת להביא עדיו – לא הביא אף עד ובאופן כזה גרם הנתבע לישיבה נוספת ולהתייצבות התובע פעמיים.
4. א. סוף דבר, לאור האמור לעיל, מאחר והאמנתי לגרסת התובע, אני מקבל את התביעה בחלקה, בסכום שהוכיח התובע בפועל בסך של של 6,405 ₪, הכולל בחובו, נזק ממשי לרכב בסך של 5,655 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 750 ₪. קבעתי את סכום הנזק לסך 6,405 ₪ - זאת משום שהתובע לא הוכיח שהוא תיקן את הרכב, אלא צרף לתביעה הערכת מחיר בלבד ולכן, משלא תיקן את הרכב ומשלא נשא בתשלום המע"מ, אין מקום לחייב הנתבע לשלם לתובע סכום שהתובע לא נשא בו.
כמו כן, לא הוכיח התובע פריט הנזק הנוסף והכללי של 1,000 ₪ הכולל: טרדה, ריצות, טלפונים, הפסד יום עבודה ובמיוחד לא הוכיח התובע מה מתוך הסכום הזה הוא הסכום המתייחס למילה "וכיו"ב".
ב. א) על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,405 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 28.1.03- ועד התשלום בפועל.
ב) כמו כן, היות והיה על התובע להתייצב פעמיים לדיון –כאמור לעיל- אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.
ניתן היום 18.7.13 (יא' באב התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.
בהתאם לבקשת הנתבע, תודיע מזכירות בית המשפט לנתבע על פסק הדין שניתן – בטלפון מספר:
