ברובשטיין ואח' נ' רבוע כחול ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1958, בתאונה מיום 18/6/07.

לטענת התובעת, כאשר ביקרה בסניף הנתבעת 1 בקריית חיים, חברה אשר בבעלותה רשת חנויות מרכול, עת התהלכה במחלקת הפירות והירקות היא החליקה ונפלה על צידה וכתוצאה מכך נחבלה. התובעת הובהלה ממקום התאונה באמבולנס לבית חולים רמב"ם בחיפה, אובחנה כסובלת מרגישות במישוש בצד שמאל של גופה, טופלה ושוחררה לביתה. בהמשך אובחן אצל התובעת שבר בעצם הסקרום משמאל. כתוצאה מהתאונה הייתה התובעת מצויה באי כושר מיום 28.6.07 ועד ליום 15.9.07.

מומחה מטעם התובעת, דר' קלגנוב אלכסיי, קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 15% לפי ס' 35(1) א-ב לתקנות המל"ל. מומחה מטעם הנתבעות דר' אליהו סלטי קבע כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה. מומחה מטעם בית המשפט דר' נחשון רנד קבע לתובעת נכויות כלהלן: נכות זמנית בשיעור של 100% מיום התאונה ולמשך שלושה חודשים. נכות זמנית בשיעור של 50% למשך שלושה חודשים לאחר מכן. נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין השבר בסקרום לפי ס' 35(1)(ב) לתקנות המל"ל.

לטענת התובעת, בנסיבות המקרה חל הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין או ה"דבר המסוכן" לפי ס' 38 לפקודת הנזיקין ועל הנתבעות הראיה שלא הייתה לגבי התאונה התרשלות שיחובו בגינה. לטענתה, מאז התאונה וכתוצאה ממנה היא סובלת מכאבים באגן שמאל ובגב התחתון, הגבלה בתנועות פרק כף היד ובעמוד שדרה מותני. לטענת התובעת, היא נזקקה ותזדקק לקבלת טיפולים רפואיים ועזרת הזולת. לטענתה, נכותה התפקודית גבוהה מהנכות הרפואית שנקבעה לה. לטענתה, הנתבעות התרשלו והפרו חובות חקוקות המוטלות לפתחן כאשר לא פיקחו על תקינות, כשירות ובטיחות המעברים.

הנתבעות 1-2 מכחישות את חבותן בגין התאונה. הנתבעות 1-2 טוענות להעדר עילה מאחר והתובעת לא פירטה את נסיבות הנפילה. לטענתן, התאונה, ככל שארעה, ארעה בשל רשלנותה הבלעדית של התובעת והן פעלו באופן סביר ונקטו בכל האמצעים הנדרשים לרבות העסקת הנתבעת 3- חברת הניקיון. לטענתן, בנסיבות האמורות בתובענה, לא מתקיימים התנאים להעברת הנטל ההוכחה בהתאם לסעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין. לטענתן, התאונה ארעה בשל רשלנותה של התובעת והתובעת לא עשתה די על מנת לצמצם נזקיה.

הנתבעות 3-4 טוענות כי הנזקים הנתבעים הנם מוגזמים ומופרזים. לטענתן, כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד הנתבעות כולן. לטענתן, התובעת החלימה כליל מתוצאות התאונה, לא נגרמו לה נזקים עקב התאונה לרבות הפסדי השתכרות או אחרים. לטענתן, אין קשר סיבתי בין תוצאות התאונה לבין מצבה הרפואי של התובעת כיום. לטענתן, ככל שהייתה מוטלת על הנתבעת 3 חובת הניקיון במקום, הרי שחובה זו אינה קשורה או רלבנטית לעניין הבטיחות וכי הנתבעת 3 ביצעה את כל התחייבויותיה החוזיות וככל שהפרה אותן, והדבר מוכחש, אין לעניין זה דבר וחצי דבר עם התובעת. לטענת הנתבעות 3-4 התאונה ככל שארעה, הייתה בלתי נמנעת ולא ניתן היה לצפותה.

הנתבעות 1-2 הגישו הודעת צד שלישי כנגד הנתבעות 3-4, חברת הניקיון והמבטחת שלה. לטענתן ככל שימצא בית המשפט לנכון להטיל אחריות בגין התאונה, הרי שיש להשיתה על הצד השלישי- חברת הניקיון, מכוח הסכם ההתקשרות בין הנתבעת 1 לצד השלישי, למתן שירותי ניקיון בעסקה של הנתבעת 1.

בכתב ההגנה מטעמם כופרים הצדדים השלישיים באחריותם בגין התאונה. לטענתם, ההסכם בינם לבין הנתבעת 1 לא היה בתוקף במועד התאונה וממילא ככל שאכן ארע המקרה הנטען, הרי שהוא ארע על ידי מעשיה ומחדליה של הנתבעת 1 ולא על יד מי מעובדי הצד השלישי.

דיון והכרעה :

אופן קרות הארוע נשוא התובענה.

מעיון בכתב התביעה ובתצהיר התובעת, לא ברור כתוצאה ממה נפלה התובעת. כל שנטען הוא כי בעת שהתהלכה התובעת במחלקת הפרות והירקות, היא החליקה ונפלה.

נסיבות האירוע כפי שתוארו בסעיף 6 לכתב התביעה, היו כלהלן:

"ביום 18.6.07, ולאחר שנכנסה התובעת אל סניף הנתבעת מס' 1 בקרית חיים, ובעודה הולכת בשטח המרכול, ועת עברה בקרבת אזור הממכר של הפירות והירקות, החליקה ונפלה על צידה, וכתוצאה מכך נחבלה התובעת באזור הגב התחתון ואגן אחורי משמאל...".

התובעת חזרה על גרסתה זו בתצהיר העדות מטעמה וכן ציינה כי לא ידוע לה ממה החליקה (ראה ס' 4-6 לתצהיר התובעת – ת/1) במסגרת עדותה בפני, לא הוסיפה התובעת דבר לעניין נסיבות התאונה.

התובעים טענו לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין ויש לבחון איפה על מי מוטל נטל השכנוע ?

הלכה פסוקה בעניין זה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים : כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצידו. נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ על שכם התובעת שבפני ועליה להרימו וזאת עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות.

אשר לכלל הראשון, סבורני כי הוא מתמלא בענייננו. מעיון בכתב התביעה, בתצהירה ובעדותה של התובעת בפני בית המשפט, עולה כי הסיבה לנפילת התובעת, לא ידועה לה. הפסיקה קבעה כי באם נמשכת אי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, יבקש התובע להסתייע בכלל הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. ראה בעניין זה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539. בענייננו, אי הידיעה בדבר נסיבות התאונה נותרה בעינה אף לאורך מהלך ניהולה של התובענה כולה ועל כן תנאי זה מתמלא. אשר לכלל השני- בנסיבות בהן התאונה הנטענת ארעה בעסקה של הנתבעת 1 אשר בשליטתה, אף תנאי זה מתמלא. אשר לכלל השלישי – תנאי זה נדרש לבחינה כללית סטטיסטית. הפסיקה קבעה כי ניתן להסתמך על ראיות כלליות או על הראיות הקונקרטיות שהביאו הצדדים. (ראה: ע"א 10566/05 דוד שלג נ' אמיר חברה להנדסה וסחר בע"מ, תק-על 2009(1), 2911 (2009), וכן האמור בע"א 8151/98 בעניין שטרנברג נ. צציק אשר צוטט לעיל).

במקרה שלפנינו ההלכות בעניין חובת הזהירות על בעלי המקרקעין ברורות וראה בעניין זה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113 וע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1), 113. אלא שמבחינת ראיות קונקרטיות אשר הובאו בפני, מסתבר יותר שאירוע הנזק לא אירע בשל רשלנותה של הנתבעת.

לעניין זה העיד מר דוד מסיקה מנהל סניף צפון של הצד השלישי- חברת הנקיון. בהתאם לעדותו הוא ביקר בסניף קריות עשרות פעמים. מטעם הנתבעת 1, משמש מנהל הסניף כמפקח במקום. ישנם שלושה עובדי ניקיון בשעות הבוקר וארבעה אחר הצהריים. בהתאם לעדותו של מר מסיקה, עובדי הניקיון נמצאים במקום החל מפתיחתו ועד לסגירתו בכל יום. אמנם אין איש ניקיון מיוחד למחלקת הירקות, אך הביקורים של עובדי הניקיון במחלקה זו, תכופים יותר, ונערכים בתדירות של בין 10