ברהנה נ' משרד הפנים

פסק דין

בפני עתירה מנהלית, אשר הוגשה כנגד החלטת המשיב- משרד הפנים מיום 29.1.12, הקובעת כי העותרת זוהתה כאתיופית ולא כאריתראית כטענת העותרת, וכן כנגד החלטת המשיב מיום 5.9.12 הקובעת כי ה- RSD (Refugee Status Department) לא יערוך ראיון זיהוי נוסף לעותרת שכן הליך הטיפול בעניינה הסתיים במתקן המשמורת.

טענות הצדדים בקצרה

טענות העותרת

העותרת, צעירה כבת 19, טוענת כי היא ממוצא אריתראי וכי נולדה וחיה כל חייה באריתראה- בכפר קאצ'ירו המרוחק מספר קילומטרים מהעיר אומנהג'ר שבמחוז "גאשברקה". כמו כן טוענת העותרת כי שני הוריה ילידי אריתראה אף הם, אימה נפטרה לפני כ-4 שנים.

לטענת העותרת, בשנת 2010 יצאה מאריתראה והגיעה לסודן, שם שהתה מספר ימים במחנה הפליטים "שאגרב" ולאחר מכן, עברה לעיר חרטום ושם שהתה משך שנתיים.

העותרת נכנסה לישראל ביום 19.1.12 ונערך לה שימוע על ידי הממונה על ביקורת הגבולות ביום 29.1.12, במהלכו סיפרה העותרת כי היא אריתראית וכן מסרה פרטים אודות מקום מגוריה שם, לרבות שם הכפר והמחוז בו התגוררה והמרחק בין כפרה לעיר אומנהג'ר. כמו כן טענה, כי סיפרה אודות בני משפחתה, לרבות שמות הכפרים בהם נולדו הוריה.

בנוסף לכך, סיפרה העותרת, בשימוע, כי אין לה כל השכלה וכי אינה יודעת קרוא וכתוב ושבמקום ללכת לבית הספר היא נותרה בבית לעזור, זאת בנוסף להיותה חולה במחלת הנפילה. בהקשר זה נטען, כי בשל העובדה שלא רכשה השכלה, לא ידעה לענות על שאלות גיאוגרפיות ופוליטיות וכי היה על המשיב לשאול שאלות בהתאם למרואיין העומד מולו.

לטענת העותרת, בסיום השימוע, קבע המשיב, באופן שרירותי וללא כל תימוכין כי העותרת הינה אזרחית אתיופית וזאת ללא כל סיבה נראית לעין, מבלי שהדבר נתמך בפרוטוקול השימוע ומבלי שנעשה על ידי המשיב דבר על מנת לבסס טענה זו ובעקבות כך, הוצאו כנגד העותרת צווי הרחקה ומשמורת. לטענת העותרת, לא מדובר בראיון, כי אם בשימוע שנערך על ידי הממונה על ביקורת הגבולות, לצורך הוצאת צו משמורת ולא לצורך איתור נתינות.

יתרה מכך, טוענת העותרת, כי לא נערך לה כל ריאיון זיהוי על ידי היחידה המוסמכת- היא יחידת הרישום במשיב והמשיב לא הוסיף לבדוק טענותיה.

לטענת העותרת, מעת לעת נערכו לה דיונים בפני בין הדין לביקורת משמורת (להלן: "בית הדין"), שם שבה על טענותיה בדבר מוצאה וביום 26.7.12, הגישה בקשה לבית הדין לשחרורה, המשיב התנגד לבקשת שחרורה.

ביום 2.8.12, הורה בית הדין על שחרור העותרת בתנאים, בין היתר, כי בתוך 60 ימים תסדיר מעמדה או תעזוב מיד בחלוף מועד זה.

לטענת העותרת, בסמוך לאותה תקופה, הצליחה להשיג ראיות קונקרטיות התומכות בזהותה האריתראית- תעודת חבר מפלגה של אביה (נגד השלטון) וכן תצהיר של קרוב משפחה, ממוצא אריתראי, הנמצא בישראל. המסמכים צורפו לבקשת השחרור.

לטענת העותרת, בשל העובדה כי הראיות הינן חדשות ולא עמדו קודם לכן בפני הרשות ולצד טענות משפטיות נוספות שבפי העותרת, פנתה ביום 8.8.12 ליחידת הרישום במשיב, להסדרת מעמדה. שם נתבקש המשיב לפתוח את עניינה של העותרת מחדש ולדון בו לאור הראיות החדשות וכן לאור העובדה כי לא נערך לעותרת ריאיון זיהוי.

במכתב התשובה מאת המשיב, מיום 12.8.12, הופנתה העותרת לנציגי הרשות במתקן סהרונים מהטעם ששם זוהתה וטופלה. זאת, למרות העובדה כי העותרת משוחררת ממשמורת ואין כל סיבה שתטופל במתקן כליאה מרוחק. בעקבות כך, ביום 16.8.12, נשלחה פניה לידי מר יוסי אדלשטיין- ראש מינהל אכיפה וזרים במשיב, בעניין המשך זיהוי וטיפול של משוחררים ממתקן סהרונים, לרבות בנוגע לעותרת, שם נתבקשה התייחסותו והבהרתו באשר לאפשרות כי המשך הבירור ייעשה ביחידת הרישום.

ביום 5.9.12, נתקבלה תשובתה של הגב' הדר וייס- אחראית תחום ועדת פליטים ביחידת מבקשי מקלט במשיב, שם נכתב:

"מבקשי מקלט או לחילופין מסתננים אשר שוחררו ממשמורת שהליך הזיהוי בעניינם טרם הסתיים, עניינם ייבחן ביחידת ה- RSD. יודגש כי אין בכוונת ה- RSD לערוך ראיונות נוספים למסתננים אשר הליך הטיפול בעניינם הסתיים במתקן המשמורת".

מכאן, שעל פי החלטתו, המשיב לא יפתח את תיקה של העותרת, לא יידון בעניינה מחדש וכן לא ייערך לה ראיון זיהוי בפעם הראשונה.

לטענת העותרת, הראיות הנ"ל לא נבדקו על ידי המשיב על אף שהועברו לעיונו. בעניין זה הפנתה העותרת לעת"מ 41723-02-12 דסטה נ' משרד הפנים, של בית משפט זה, שם הורה בית המשפט לבדוק תצהיר של בן דודו של העותר.

לטענת העותרת, אפילו אם לא הצליחה להוכיח כי היא אריתראית, אין זה אומר כי היא אתיופית ובנוסף, המשיב לא ביסס כל זיקה בין העותרת לבין אתיופיה ונראה כי החלטתו היה בבחינת ברירת מחדל.