פסק דין
בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה (כב' השופט א' טננבוים), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, מסירת שם כוזב ונהיגה במונית שאינו מורשה.
בית המשפט קמא הטיל על המערער עונש מאסר לתקופה של 18 חודשים, פסילת רשיון נהיגה למשך 5 שנים, מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ₪.
הערעור מכוון כנגד ההרשעה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח וכן כנגד גזר הדין.
אין מחלוקת, כי ביום 24.12.2007, הורשע המערער בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין תאונת דרכים שתוצאתה הייתה פגיעה בגוף, בהפקרת הנפגע ובהמלטות מהמקום. בית המשפט המחוזי מפי כב' השופטת אורית אפעל-גבאי, השית על המערער מאסר לתקופה של 22 חודש וכן פסילה למשך 8 שנים, החל מיום 2.11.2005.
המערער, באמצעות בא כוחו, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בלבד ובית המשפט העליון (כב' השופטת ע' ארבל), בהחלטה מיום 5.2.1008, עיכב את ביצוע עונש המאסר עד תום הדיון בערעור.
ביום 22.5.2008, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של המערער על הכרעת הדין ואולם, בדעת רוב, החליט להקל עם המערער במובן זה, שתקופת המאסר קוצרה מ-22 חודשים ל-12 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קבע, כי "יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם".
בבית המשפט העליון לא הייתה מחלוקת והדבר היה ברור מאליו גם למקרא פסק הדין, כי בנוסף לרכיב המאסר, נפסל המערער מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 8 שנים.
העבירות המיוחסות למערער בכתב האישום דנן התרחשו ביום 28.7.2010, כאשר המערער נהג מונית והסיע נוסע במוניתו באזור ירושלים. בעקבות מידע מודיעיני, עצרה ניידת סמויה את המערער והשוטרת ביקשה מהמערער להציג רישיונות. המערער מסר לשוטרת רשיון נהיגה עם פרטים שקריים והתחזה לברהום מוחיי ת.ז. 043224971. כמו כן, הציג המערער רשיון נהיגה בתוקף עד לתאריך 10.6.2018.
שוטר נוסף שהיה במקום ביקש מהמערער להציג תעודת זהות, אך המערער הוציא את דרכונו ומתוך דפיו הוציא תעודת זהות עם אותם הפרטים השקריים בהם התחזה כאשר נתן את רשיון הנהיגה. השוטר דרש מהמערער גם את דרכונו, אשר גם בו הופיעו הפרטים של ברהום מוחיי, אך בדרכון הייתה תמונה שונה מהתמונות שהיו ברשיון הנהיגה ובתעודת הזהות.
טענתו של ב"כ המערער הייתה, כי חרף העובדה, שמעולם לא נתנה החלטה שיפוטית בדבר ביטול תקופת הפסילה ל-8 שנים, הרי שמשרד הרישוי הזמין את המערער להגיע למשרדיו ולקבל רשיון נהיגה.
לטענת ב"כ המערער, המדובר בטעות של משרד הרישוי (מאחר ואין מחלוקת, כי לא היה מקום להוציא רשיון נהיגה למערער) ולפיכך, כך טען, אין לבוא בטענות כלשהן אל המערער.
לזאת יש להוסיף, כי חרף החלטת בית המשפט העליון, המערער לא התייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר כפי שנקבע והעלה טענות מטענות שונות (המערער טען, כי התייצב בבית המשפט המחוזי בתל אביב ושם סרבו לקבלו) ורק לאחר שנעצר על ידי השוטרים לבדיקת הרישיונות ולאחר שהבין שלא יוכל להתחמק יותר, בעת שנלקח לתחנת המשטרה, טען שהוא אסלם ברהום ובטעות נתן את מסמכיו של מוחיי ברהום. מיד לאחר מכן, הובל המערער לתחילת ריצוי שנת המאסר ממנה התחמק עד לאותו מועד.
העובדה, שהמערער הציג בפני השוטרים את מסמכי אחיו לרבות את רשיון הנהיגה של אחיו, מצביעה על העובדה שהנאשם ידע, כי הוא תחת פסילה וכי אסור לו לנהוג, שכן אילו אכן סבר באמת ובתמים, כי יש ברשותו רשיון נהיגה תקף וכדין, היה, מן הסתם, מציג את אותו רשיון בפני השוטרים. העובדה שלא עשה כן, אומרת דרשני.
אגב, יצוין, כי המערער הודה בכך שנהג במונית למרות שאינו מורשה לכך ולמרות שמעולם לא היה לו רשיון נהיגה על מונית וכתוצאה מכך, ברור, כי לא היה לו ביטוח התקף לנהיגת מונית ובוודאי שלא להסיע אדם באותה מונית.
בית המשפט קמא קיבל את גרסת שני השוטרים ודחה את גרסת המערער לפיה "בטעות" מסר להם את התעודות שאינן שייכות לו ובעניין זה מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא אשר הטיב להגדיר את מעשי המערער במילה אחת: "חוצפה".
אני דוחה מכל וכל את טענת המערער לפיה לא ידע, כי הוא נוהג תחת פסילה.
המערער היה מיוצג בכל ההליכים על ידי עורך דין והוא גם ידע, שבית המשפט העליון דחה את ערעורו על עונש הפסילה לתקופה של 8 שנים שהטילה עליו כב' השופטת אורית אפעל-גבאי בבית המשפט המחוזי בירושלים.
כפי שציין בית המשפט קמא, המערער נידון למאסר של שנה ולא התייצב, נפסל ל-8 שנים והמשיך לנהוג, מסר את תעודותיו של אחיו וטען, כי מדובר "בטעות" ואחרי כל זאת נהג במונית כאשר מעולם לא הורשה לנהוג במונית. נוסף על כך, החזיק ברשותו דרכון של אחיו שם הופיעה תמונת המערער עצמו.
בית המשפט קמא התרשם, כי מדובר באדם אינטליגנטי שמבין היטב את אשר עשה וכי "הוא בעל יכולת לתמרן את הרשויות".
