ברדריאן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה (סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין), אשר דחה את בקשת המערער להורות על ביטולה של הודעת תשלום קנס ואת הבקשה לאפשר למערער להישפט.

אין מחלוקת, כי לכתובתו הרשומה של המערער במשרד הפנים נשלחה הודעה בדואר רשום בדבר ברירת קנס בגין אי עצירה בקו עצירה.

דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש" ובהמשך שלחה רשות האכיפה והגביה למערער דרישה לתשלום קנס בגין עבירת התעבורה.

המערער טען, כי לא קיבל הודעה מהדואר.

ביום 18.1.12 החליט סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין, כי מאחר ודבר הדואר נשלח לכתובתו הרשומה של המערער ודבר הדואר חזר "לא נדרש", על המבקש הטוען כי לא קיבל את ההודעות, להמציא אישור ממשרד הפנים בעניין כתובתו דהיינו, אם דבר הדואר נשלח לכתובת אחרת, או שמדובר בכתובת שגויה ובמקרה כזה, כך ציין סגן הנשיא, "אאפשר למבקש להישפט באיחור".

לאחר כארבעה חודשים, פנה המערער פעם נוספת לבית המשפט לתעבורה והפעם צירף תצהיר של אדם בשם מג'די חוסין, אשר, כך נטען הוא שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

כב' השופט ריבלין דחה את הבקשה, מאחר שאינה עונה בקנה אחד עם החלטתו מיום 18.1.12.

כאמור, מכאן הערעור לפני.

אין צריך לחזור ולומר, כי המחוקק קבע סדרי דין מיוחדים לעבירות תעבורה קלות ולא למותר לחזור ולציין את תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 בעניין חזקת המסירה כדלקמן:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס, או הזמנה למשפט לעניין עבירת קנס, כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

במקרה דנן, חרף ההזדמנות שניתנה למערער על ידי בית המשפט קמא, הוא לא הצליח לסתור את חזקת המסירה (בעניין זה ראה גם החלטתו של כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 9811/09 שרון סמימי נ' מדינת ישראל, מיום 29.12.09).

בנוסף, לא שוכנעתי, כי עלול להיגרם עיוות דין למערער ולפיכך, אני דוחה את הערעור.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים בפקס ובדואר.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012, בהעדר הצדדים.