ברדוגו נ' קוטר ואח'

החלטה

1.בפני בקשה על פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לחייב את המשיב (התובע) להפקיד ערובה בסך של 80,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים ככל שהתביעה שהגיש נגדם המשיב תדחה.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי לדחות את הבקשה.

3.לטענת המבקשים, ככל הידוע להם, "מחפשת" אחר התובע שורה ארוכה של נושים בגין חובות של מליוני שקלים ולכן המבקשים "לא יוכלו להיפרע לעולם מהמשיב". כן נטען שהמשיב חייב כספים לגופים ואנשים שונים בהיקף עצום, ואף מתחמק מתשלום מזונות לילדיו. עוד נטען, כי נגד המשיב מתנהלת חקירת משטרה בחשד של מרמה והונאה.

המבקשים מוסיפים כי התביעה אותה הגיש המשיב היא תביעה פסולה ונפסדת.

עניינה של התביעה הן טענות המשיב כי יש לו זכויות להיות בעל מניות בחברה ברקו סנדוויץ' בר בע"מ (להלן: "החברה") – חברה בבעלות המבקש 1, שניהלה את סניף "סאבווי" ברחוב בוגרשוב בתל-אביב (להלן: "סאבווי"), ומשכך יש לו זכויות בזכיון ובכל המשתמע והנובע מכך.

לטענת המבקשים, הזכיון להפעלת הסניף הוא אישי ולא של החברה; הגם שלטענת המבקשים יזם המשיב את הרעיון לקבל זכיון להפעלת סניף סאבווי בישראל ואף הגיש בקשה לקבלת זכיון מחברת סאבווי העולמית, הרי לאחר קבלת הזכיון, שכנע המשיב את המבקש "לפתוח סניף של סאבווי בישראל, שבו הוא יוכל להשתלב כמנהל צוות העובדים שלו". בהתאם להמלצות המשיב ולאחר התייעצויות הקים המבקש את החברה שהוא בעל המניות היחיד שלה ולו הזכויות הבלעדיות לזכיון ולסניף.

המבקשים טוענים, שכל המסמכים מוכיחים כי המשיב "זר" לחברה, כי אין לו זכויות בחברה וכי לא הציג אסמכתאות התומכות בטענותיו לרבות "הסכם נאמנות" או הסכם אחר בין הצדדים, שמכוחם טוען המשיב כי יש לו זכויות. טוען המבקש כי החברה הוקמה על ידו, כי הוא בעל המניות היחידי בחברה, וכי הוא היחיד ש"הזרים" הון לחברה כמו כן הוא מורשה החתימה היחיד בחברה. עוד טוענים המבקשים כי המשיב הועסק בסאבווי כעובד, כי שולמה לו משכורת באמצעות תלוש שכר וכי לא נחתם הסכם כלשהו בין הצדדים, לרבות לא הסכם נאמנות, ואין טענות המשיב נתמכות באיזושהי אסמכתא כי המשיב השקיע כספים בחברה. עוד נטען, כי התנהגות המשיב מלמדת על היעדר בסיס לתביעתו שכן לאחר שפוטר ממקום עבודתו בסאבווי, העלה דרישות שונות שמתיישבות עם טענות של עובד ולא של בעל מניות בחברה.

4.המשיב מתנגד לבקשה וטוען שמטרתה למנוע את בירור התביעה שהגיש נגד המבקשים. לטענתו, כתב התביעה שהגיש מבוסס כדבעי ונתמך באסמכתאות ראויות. כך למשל, נטען שהמשיב הציג מסמכים מהם עולה כי המבקש 1 והוא "שותפים ובעלים בזכיון לעסק בסניף בוגרשוב 106..." וכי צורפו מסמכים מהם עולה כי חברת סאבווי העולמית מתייחסת למשיב כאחד מבעלי הזכיון, וכן הפנו לעובדה שהמשיב חתם על מסמכים שונים מול החברה העולמית בקשר לזכיון והמסקנה ההגיונית היחידה היא כי הוא שותף לזכיון מאחר ש'עובד רגיל' אינו צד להסכמים כאלה.

באשר למצבו הכלכלי של המשיב, נטען כי העובדה ששילם את האגרה בגין התביעה דנא (בסך של עשרות אלפי שקלים) היא ראייה ליכולותיו הכלכליות ושומטת את טענת המבקשים לחשש כי הוצאותיהם לא ישולמו ככל שהתביעה תדחה. המשיב מוסיף כי הוא מיוצג על ידי עו"ד פרטי וכי גם בכך יש כדי להעיד על רצינות תביעתו, ועל יכולותיו. עוד נטען, כי המבקשים עצמם חייבים לסאבווי העולמית סך של כ – 150,000 ₪ וכי דווקא הם מצויים בקשיים כלכליים ומשכך, "הם הנדרשים להציג ערבויות לתשלום סכום התביעה וההוצאות שיפסקו כנגדם...".

5.כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה.

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי-

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09), התייחס בית המשפט להוראה זו, והבהירה -

"עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט...; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 750-751 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן- גורן, 2009)...הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות ...לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו...שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא...בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך".

(ההדגשות אינן במקור – א.נ.ח).

6.ראשית לציין, כי לא שוכנעתי שהתביעה היא תביעת סרק כטענת המבקשים.

לבקשה אמנם צורפו מסמכים מהם עולה לכאורה כי המבקש 1 הוא בעל המניות והדירקטור היחידי בחברה, וכי הוא מורשה החתימה הבלבדי המחייב את החברה (בהתאם לפרוטוקול אסיפת הדירקטוריון של החברה – נספח ב' לבקשה), עוד עולה כי בתכתובות השונות שהוחלפו בין הצדדים לאחר פיטורי המשיב (נספח ט' לבקשה) מגדיר המשיב את עצמו כ"עובד החברה", אלא שמעיון בהסכם הזכיון מול סאבווי העולמית עולה כי גם המשיב היה צד להסכם ולא רק המבקש כנטען בבקשה; עוד ראיתי לציין כי העובדה שהמשיב היה עובד בחברה אינה סותרת את טענותיו לזכויות בעלות במניות (אין סתירה בין מעמד עובד לבין בעלות במניות).

מעיון בנספח י' לבקשה עולה כי גם במסגרת ההתכתבויות בין הצדדים לאחר פיטורי המשיב כבר עלתה "סוגיית הבעלות" במניות החברה. גם מעיון בנספחי כתב התביעה עולה כי במסגרת ההתכתבויות השונות עם סאבווי העולמית מאוזכרים המבקש 1 בצד המשיב כבעלי הזכיון.

גם אם אאמץ טענת המבקשים בתשובתם לתגובת המשיב כי סאבווי העולמית אינה מוסמכת לקבוע מיהו בעל הסניף, הרי שבעת הזאת בשלב המקדמי בו המסקנות מבוססות על ראיות לכאוריות, נוטה הכף לטובת המסקנה כי יש למשיב למצער טענות ראויות לבירור שכן מהמסמכים השונים נלמד שהתביעה מעוררות שאלות של בעלות בזכיון ויש להכריע בהן וממילא לא ניתן להגדיר את התביעה כתביעת סרק.