ברדוגו נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 5,996 ₪, שעניינה נזקים עקיפים שנגרמו לתובע בעקבות מעורבות רכבו בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.9.2012 (להלן: "התאונה").

בכתב התביעה נטען כי ביום התאונה, החנה התובע את רכבו ליד בית כנסת בסביוני ים בקרית ים. אוטובוס בצבע ירוק שמספרו 88-757-01 ושייך לנתבעת, פגע ברכב החונה וגרם לו לנזקים.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את פרטי התביעה וטענה כי האוטובוס שמספרו נרשם בכתב התביעה, כלל לא היה בסביוני ים ולא היה מעורב בתאונה כנטען. הנתבעת הוסיפה כי אותו אוטובוס החנה בחניון של אגד בקריית חיים ובשעה 6:26 יצא לנסיעה מיוחדת בבתי הזיקוק במפרץ חיפה.

בדיון שמעתי את התובע ואת העד מטעמו, מר לוי יצחק (להלן: "העד"). מטעם הנתבעת טען נציגה מר גולד מיכאל.

לאחר ששמעתי את התובע ואת העד מטעמו ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צירופיהם ובמסמכים שהגישה הנתבעת לאחר הדיון, מצאתי לדחות את התביעה שכן התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת זיקתה של הנתבעת לאירוע.

התובע העיד שלא היה ברכב בעת אירוע התאונה אם כי, בתוך בית הכנסת, לידו חנה הרכב במקביל למדרכה. אין חולק כי הוא לא ראה את האוטובוס שפגע ברכבו ולפי עדותו, אחד המתפללים יצא לפניו (מבית הכנסת) וראה אוטובוס שעבר ליד הרכב ופגע בו והוא זה שרשם את מספרו.

העד מטעם התובע, מר לוי, תיאר את אופן התרחשות התאונה והעיד כי הבחין באוטובוס של אגד, שפגע ברכב התובע והמשיך בנסיעה, וכך בלשונו : "היה ברור לי שהאוטובוס הוא בכוון שלפגוע ברכב הזה, כי גם הייתה צפיפות בכביש וגם היה ניכר שהנהג די עצבני. ראיתי שהוא בכוון שלפגוע ברכב, סימנתי לו לפני התאונה. האוטובוס הגיע משמאל. ..כשהוא התקרב, כבר ראיתי שהאוטובוס עומד לפגוע ברכב, סימנתי לו. ראיתי שהאוטובוס קרוב לרכבים שחונים, סימנתי לו. ראיתי את הפנים של הנהג, הוא ראה אותי. אני חושב שאפילו אני יכול לזהות את הנהג. גם היושבים באוטובוס שמו לב לסימונים שלי, הסתכלו וראו איך הוא פוגע. הוא היה נהג עצבני. הוא פגע והמשיך בתנועה".

יחד עם זאת ובניגוד לעדות התובע הוא הבהיר כי לא רשם את מספר האוטובוס (מספר הרישוי) וכי לאחר התאונה הוא נכנס לבית הכנסת וסיפר לתובע שמספר הקו הוא 608 או 618. הוא הוסיף בעדותו כי זה לא היה אוטובוס שנסע בקו רגיל של אגד, אם כי אוטובוס הסעה של עובדים.

בהמשך, אישר התובע כי העד מסר לו את מספר הקו ולא את מספר הרישוי ומאחר והנתבעת שבה וטענה פעם אחר פעם כי מספר הרישוי שנרשם בתביעה אינו יכול להיות נכון, שכן אוטובוס אגד עם מספר זה היה במקום אחר, נתבקש התובע להבהיר מניין לו מספר האוטובוס וכיצד השיגו. התובע לא הצליח למסור תשובה לעניין זה וגם לאחר שנדחה הדיון כדי לאפשר לתובע למסור פרטים מדויקים אודות האוטובוס 'הפוגע', לא הצליח לעשות כן.

בדיון השני (הדיון הנדחה לצורך איתור פרטי האוטובוס הפוגע) טען התובע כי אוטובוסים של אגד שמספר הקו שלהם הוא 608, 601 ו – 609 מסיעים עובדים כל יום בבוקר, לקראת השעה 5:30 מהשכונה שלו.

התובע לא הגיש אף רישום, תמונה ו/או תיעוד כלשהו וכדי לבחון את טיעוניו, נדרש נציג הנתבעת לבדוק אם אוטובוסים של אגד, שמספר הקו שלהם 608 או 618 (המספרים שמסר העד), עובר במקום, בו אירעה התאונה בשעות הבוקר.

לאחר הדיון, הגישה הנתבעת הודעה אליה צורפו שתי רשימות המפרטות את מסלולי הנסיעה של הקווים 608 ו- 618. מעיון בהודעה והרשימות שצורפו – ויש לומר כי מדובר ברשימות שעל פני הדברים נראה כי הן אוטנטיות - עולה כי קווים אלה אינם עוברים בקריית ים כלל. קו 608 אף לא עובר כלל באזור הקריות.

בנסיבות אלה הרי שאין בידי התובע פרטים, בדמות מספר רישוי או מספר קו, המלמדים על זיקתה של הנתבעת לאירוע וטענתו כי מדובר באוטובוס של אגד התערערה (ובהחלט ייתכן כי מדובר באוטובוס ירוק פרטי שאינו שייך לאגד) ומכאן אני קובעת כי לא עמד בנטל המוטל על שכמו להוכחת תביעתו ודין תביעתו להידחות.

סוף דבר – אני מורה על דחיית התביעה.

לפנים משורת הדין, איני עושה צו הוצאות.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.