ברדוגו ואח' נ' עיריית נתניה

פסק דין

תביעה קטנה שהוגשה על סך 6229 ₪. כמפורט בתביעה ביום 4.3.09 גילו התובעים שהנתבעת עירית נתניה שלחה הודעת עיקול בגין דו"ח חניה שהוטל על רכבם ביום 14.5.02, הרכב נגנב מהם בשנת 1994 ועל כן הודיעו לעיריה שאינם אחראים כלל לתשלום הדו"ח. החלה התכתבות בינם לעיריה . התובעים ביקשו למכור את רכבם אולם כאשר הגיעו לסניף הדואר עם הקונה הוברר להם שלא ניתן לעשות כן בשל העיקול שהוטל על הרכב. לאחר מכן נמכר הרכב לאחר במחיר נמוך יותר. משכך הגישו התביעה לפיצוי על נזקיהם הכוללת:

א. סך של 750 ₪ ההפרש בין המחיר בו נמכר הרכב בסופו של יום למחיר שהקונה הראשון הסכים לשלם.

ב. 979 ₪ עלות תיקון שנאלצו לבצע ברכב עד למכירתו בפעם השניה.

ג. 1,500 ₪ הוצאות.

ד. 3,000 ₪ עוגמת נפש.

הנתבעת בכתב הגנתה הודתה שהודעת העיקול נשלחה בטעות. כן טענה שפעולת העיקול נעשתה רק כשנתיים לאחר מכן ביום 4.3.11 כאשר על התובעים היה לברר טרם המכירה האם הוסר העיקול ובכך היו מקטינים את נזקם.

בדיון שהתקיים חזר כל צד על טענותיו. עוד טענה נציגת הנתבעת שהעיקול הוסר למעשה מספר שעות לאחר שהתובעים הודיעו שאינם מצליחים לבצע העסקה עם הקונה, כאשר זכרון הדברים שהוצג על ידי התובעים הינו מיום 9.6.11 שעה 16.30, כאשר העיקול הוסר ביום 10.6.11 – למחרת.

אין כל מחלוקת שהעיקול הוטל שלא כדין. לא קיבלתי כל הסבר מספק מהנתבעת מדוע לא הוסר העיקול כבר בשנת 2009 כאשר פנו התובעים לראשונה והודיעו לנתבעת.

מהם נזקיהם של התובעים- התובעים טענו שנאלצו למכור הרכב לאחר והפסידו סך של 750 ₪. לאחר שהוצגו שני הסכמי מכר, סבורני שיש לפצות התובעים בסכום זה.

עוד טענו התובעים שנאלצו לבצע תיקון ברכב במהלך התקופה – מאחר והרכב לא נמכר בשל העיקול שטרם הוסר יש מקום לפצותם אף בעלות התיקון- בסך 979 ₪.

לענין עוגמת הנפש וההוצאות – לאחר ששמעתי את הצדדים ומאחר ולא קיבלתי כל הסבר מהתובעים מדוע לא פנו טרם המכירה לברר האם העיקול הוסר, ומאחר והעיקול הוסר מספר שעות לאחר המכירה, סבורני שיש לפצותם בסך של 750 ₪.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור בהתאם לחוק.

ניתן היום, כ' אלול תשע"א, 19 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.